איזור גידול נקי ממחלות

כעת, לאחר שלמדנו כמה פרקים בהלכות אתרוג המורכב, ולאחר שלהבדיל, התוודענו לכמה כללים בחכמת הבוטאניקה, ואף התרשמנו מעט מאופיו של איזור הגידול של האתרוג המרוקאי, מסתלקת מאליה התמיהה המלוה אותנו עד כה, איך ניצל האתרוג המרוקאי מפגיעתה של צרת ההרכבה שחדרה לתוך פרדסים רבים וטובים בכל העולם כולו.

איזור גידול נקי ממחלות

נושא ההרכבה כאמור, ‘נולד’ מתוך צורך הכרחי. מחלות שונות שהתפרצו בקרבת פרדסי האתרוגים, הקשו באופן משמעותי על תפקודם ואיכותם, ובמקומות רבים אף הביאו להכחדתם. מחלות אלו התפשטו בעקבות גדילת הניידות הגלובאלית, שאפשרה את הפצת מחוללי המחלות ממקום למקום, כאשר מחלות אלו תוקפות את עצי ההדר בעיקר מחמת שבמקומות רבים צורת גידולם הופכת אותם לרגישים יותר וחשופים יותר לנזקים, וגם סביבת גידולם משפיעה על קצב ההדבקה של מחלות ההדר.

לעומת זאת, עצי האתרוג המרוקאי, מרוכזים באיזור הגידול המקורי בו גדלו וצמחו במשך מאות שנים, גידולם באופן טבעי ומקורי ללא שום השבחה מלאכותית, והאיזור ההררי בכללותו מותאם ביותר לגידולם של עצים אלו, דבר זה מקנה לעצים חוסן טבעי ואיכות איתנה. ובעוד עץ אתרוג במקום אחר מאריך שנים לכל היותר בסביבות העשור, הרי שבהרי מרוקו, תוחלת החיים הממוצעת עומדת על שלשים שנה לאילן! ויש בהם אילנות המאריכים ימים ונותנים את יבולם אף שבעים או שמונים שנה!

תנאי הסביבה הגנו על גידול האתרוגים באופן טבעי, ובעוד שפרדסי אתרוגים רבים נפלו שדודים בפני התקפות פטרייתיות שעשו שמות בענף האתרוגים, הרי שבהרי מרוקו לא התפשטו מחלות אלו, ומחלת ה’מלסקו’ הקטלנית ותופעותיה לא נצפו שם כלל וכלל.

כל זאת חובר יחדיו אל צורת המלאכה, בו מתאפיינים השבטים הנחשלים מבני המקום, כאשר אורח חייהם ישן ונושן, קדמת הציוויליזציה לא שינתה את אורח חייהם הפרימיטבי, וצורת הגידול האופיינית של כל הפרדסים הותיקים נעדרת כל סממן של השקעה בטיפוח ושימור. מלאכתם של השבטים המקומיים מתרכזת בהשקייה תמידית, דישון בזבל עיזים ובפיקוח מינימאלי. העצים גדלים פרא, ומהווים כעין יער סבוך, עד שהנכנס לתוכם נאלץ להשתופף ולזחול על הקרקע. גידול עצים אלו מתנהל בנחת ושלווה זה מאות שנים בשיטות נושנות, ואין להם שום צורך וסיבה להתערב בגידולם הטבעי של העצים ולעשות דבר לשיפורם.