יהדות מרוקו – ראשית התהוותה

יהדות מרוקו – ראשית התהוותה

קהילת יהדות מרוקו, הינה אחת הקהילות הקדומות ביותר בין הקהילות שבתפוצות ישראל, בכל מקומות מושבותיהם.

בידי יהודי מרוקו מסורת עתיקה, המעידה על קיומה של קהילה יהודית ברציפות זה למעלה מאלפיים שנה, עוד מתקופת בית שני. וכבר לפני כמאה שנה כותב אודות כך הגאון רבי שאול אבן דנאן זצ”ל בהקדמתו לספר ‘מלכי רבנן’^[1] בזה הלשון:

התישבותה של התפוצה הישראלית, פה מארוק (=מרוקו), עתיקה לימים, אשר לכל הדעות הנאמרים בענין, יש לה למעלה מאלפים שנה, מאשר נאחזו היהודיים בארץ אחיזה פוריה ועצומה, ויפוצו על פניה תפוצה אחר תפוצה, בכל משכנות מארוק כמשפט תפוצותיהם בכל הארצות.

אומרים שארץ זו הייתה מקום מקלט עבור בני עשרת השבטים, שגלו על ידי סנחריב בשלהי ימי הבית הראשון. אין לכך אמנם הוכחה מוצקה, אך יש לכך סימוכין מעניינים בדברי חז”ל, וכדלהלן:

היישוב היהודי הקדום במרוקו התרכז בעיקר בדרום המדינה, באיזור הנקרא עד היום בשם ‘עמק הסוס’. בחבל ארץ זה ישבו יהודים מאות בשנים וניהלו חיי תורה ומצוות לתפארת, ובסביבתו קיימים בתי קברות עתיקי יומין, אשר הכתב שעל גבי מצבותיהן הינו מתקופות קדומות ביותר.

בהקשר לכך נציין, כי ידיעה זו מהווה נקודה רבת משקל בבואנו להתחקות אחר שורשיו של האתרוג המרוקאי, שכן גידולו של זן זה מתרכז באיזור זה – בחבל עמק ה’סוס’, עוד מעת ראשית תקופת ההתיישבות במרוקו ועד ימינו אנו. במשך מאות בשנים, נודע מקום זה כאזור הגידול של אתרוגים אלו, כאשר יהודי מרוקו בפרט ועמם יהודי המערב בכלל, היו מברכים בכל שנה ושנה על האתרוגים שגדלו לתפארת בחבל ארץ זה, וברבות השנים אף הפך להיות אחד מנקודות הייצוא המרכזי של אתרוגים למצוה, עבור רבבות יהודים יראים ושלמים בכל רחבי אירופה.

בקרבת מקום לעמק הסוס, ישנו מקום הנקרא בערבית ‘סוס שטוקא’, ובפיהם של יהודי המקום נקרא ‘סוס בתרא’, זאת מכיון שהמשמעות של ‘סוס שטוקא’ בערבית הינה ‘סוס האחרת’, על כן תרגמו היהודים את שמה ל’סוס בתרא’, כלומר ‘סוס השנייה’, וזו גם הסיבה שרבני מרוקו המזכירים את מקום מוצא אתרוגי מרוקו, מדברים אודות האתרוגים המובאים מ’סוס’ או מ’סוס בתרא’.

מכאן נפנה לדברי הגמרא במסכת סנהדרין (דף צד ע”א), המתארת את מסעם של גולי עשרת השבטים בדרכם הארוכה: ‘להיכא אגלי להו? מר זוטרא אמר לאפריקי כו’, כי מטו שוש, אמרי שויא כי ארעין [כאשר הגיעו למקום הנקרא בשם ‘שוש’, אמרו נאה מקום זה כארצנו, כארץ ישראל] כו’, כי מטו שוש-תרי אמרי על חד תרין’ [כאשר הגיעו למקום הנקרא ‘שוש-תרי’, אמרו נאה מקום זה פי שניים מארץ מוצאינו].

מתוך דברי חז”ל אלו, יש המזהים את חבל עמק הסוס אשר ביבשת אפריקה, כאיזור הנזכר בגמרא בשם ‘שוש’, כאשר בניב המקום מתחלף בקל שי”ן בסמ”ך, ובמקביל האיזור ‘שוש-תרי’, מתאים מאד לשם ‘שוש שטוקא’ אשר משמעותו היא בעצם ‘שוש-האחרת’ כנזכר לעיל, היא המכונה עד היום בשם ‘שוש-בתרא’^[2].

סימוכין אלו נאים הם, ואף אם אין בהם כדי הכרח, עם כל זאת, אין עוררין שהיישוב היהודי במרוקו קדום הוא ביותר, וכפי הנראה התחזק והתעצם בתקופת השלטון הרומאי, אשר הביא להקמת נקודות יישוב על פני כל ארצות אגן הים התיכון, ואף הושיב בהם יהודים רבים מגולי הארץ, ומאז ועד עתה לא פסקה תורה מבני ארץ המערב.

^[1]. ^{למוה”ר יוסף בן-נאיים זצ”ל. הודפס בשנת תרצ”א.}

^{[2]. ראה ‘נר המערב’ פ”א עמ’ 1-7.}