והנה, מכל הלשונות בדברי הראשונים ובמבי"ט משמע בפשטות שרק אתרוג שגדל "מעולם" בלי פיטם כשר, אבל אם היה לו פיטם ונפל לאחר מכן אפילו בעודו על העץ פסול. לאור זאת כתב הקנה בושם (חלק ב סימן כ"ח) לגבי אתרוגים שנופל מהם הפיטם בעודם על העץ, שלדברי הרא"ש ודעימיה יש לפוסלם, מאחר שהיה להם פיטם, אלא שנפלו לאחר מכן בעודם מחוברים על האילן, וז"ל:
ועתה הנני בשאלתי על דבר האתרוגים הגדלים כאן בארץ ישראל, דידוע שכולם גדלים בפיטמות רק שהם מתייבשות ונופלות מהאתרוג בעודו מחובר על האילן… היכא שנפל הדד לגמרי ונשאר במקומו גומא ריקנית בתוך האתרוג, איני רואה שום היתר לברך עליהם שלא בשעת הדחק כשיש בעיר אתרוג אחר כמבואר בדברי האחרונים (סי' תרמט סע"ו).
והנה שמעתי בזה דבת רבים ומענה בפיהם שכיון שמתייבש בעודו מחובר על האילן הם כשירים, ואדרבה הם מחשיבים יותר אתרוג עם גומא בתוכו מאתרוג שבולט עליו מלמעלה קצת מהדד, ורוצים לדמותו למש"כ הרמ"א (סי' תרמח סע"ז) דאם לא היה לו דד מעולם כשר. אבל לענ"ד ז"א שהרי הני האתרוגים היה להם דד רק שנתייבש ונפל, והרמ"א לא הכשיר אלא בשלא היה להם דד מעולם, וישראל קדושים הם ומחפשים בחיפוש אחר חיפוש אתרוג הדר ומהודר ועל דבר זה אינם שמים לב.
אמנם בעל 'שבט הלוי' (שו"ת ח"א, סי' קעז) השיב על דבריו, שאפילו שבודאי לפום רהיטת ההלכה הצדק איתו, איברא יש עמו ללמד זכות על המקילים בזה, שמאחר שהפיטמות מתייבשות ונופלות בדרך הטבע ולא מפני איזה ריעותא – נחשב כמו שמעולם לא היתה הפיטמא חלק מגוף האתרוג.
אולם בעל הקנה בושם לא נחה דעתו בזה, ולדעתו מה שכתב השבט הלוי הוא רק כדי ללמד זכות על המקילים: "המעיין שם יראה שטרח ויגע ללמוד זכות על המקילים בזה מאחר דבאותם מקומות הוא דבר טבעי שנושר הפיטם בעודו באילן, ומפלפל בענין בארוכה, ומסיים 'ועדיין צ"ע בכל זה'. ומסקנת דבריו שודאי מן הראוי להיזהר ליקח אתרוג עם פיטמא, ולכל הפחות יהיה עדיין בולט קצת הפיטמא למעלה מן האתרוג".
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות