קביעתו של הערוך לנר מתפשטת בכל ארצות אשכנז

קביעתו של הערוך לנר מתפשטת בכל ארצות אשכנז

קביעתו של בעל ‘ערוך לנר’ ושאר הגאונים, התקבלה בכל ארצות אשכנז, וכל המעיין בספרי השו”ת של גדולי ישראל שדנו על כשרות האתרוגים שהגיעו ממקומות שונים, יראה לנכון שכולם כאחד יחד נקטו, שאתרוגי מרוקו הינם מוחזקים עם מסורת ברורה ועתיקה ואין בהם פקפוק כלל, ואדרבה, הם אחד הזנים המהווה קנה מידה שעל פיו בודקים את כשרות האתרוגים.

כך מבואר גם ב’ערוך השולחן’ (סי’ תרמח סע’ כח) הנוקט, שאותם סימנים שגדולי האחרונים נתנו לזיהוי אתרוג המורכב, היו נכונים רק עבור אותם אתרוגים שגדלו במקום מושבם של אותם אחרונים, אולם אי אפשר לקבוע את כשרות האתרוג עפ”י סימנים אלו בלבד באתרוגים של שאר הארצות. והביא ראיה לדבר, שכן בין אתרוגי ארה”ק ובין אתרוגי מרוקו, יש בהם כאלו שהם חלקים מבחוץ, ומעתה אין לפסול שאר האתרוגים ממקום אחר מחמת שהם חלקים^[1]:

ואין הסימנים מקובלים מהקדמונים, אלא מה שראו במדינתם כמ”ש (מהרשי”ק זצ”ל בתשובת הרמ”א סי’ קכו) בעצמו, שהביא ממקום אחד אתרוגים שמסתפקים בהם (הר”ם פדוו”א) ואם הסימנים היו מקובלים, היה להם לבדוק בהסימנים. ועוד דהא אתרוגי קורפ”ו שקורין קארפירע”ר אתרוגים, הם חלקים לגמרי, והרבה שהעוקץ בולט. ואם נאמר שהם מורכבים באמת, כאשר הרבה מגדולי הדור זה רבות בשנים שאסרום, והרי גם אתרוגי ארץ ישראל ואתרוגי מאראק”א, ג”כ הרבה שהם חלקים, וכו’, ולכן קשה להעמיד על סימנים להלכה למעשה.

בדברים שהתפרסמו בבטאון ‘מחזיקי הדת’ (מיום ו’ כ”ה סיון תרנ”ג שנה תשיעית גליון שש עשרה) מצאנו שנגעו באותן נקודות:

והנה גאוני ורבני חז”ל בדורות שלפנינו כבר הרגישו בזה, ואם אמנם מפני מרחק המקום לא נודעה מהרכבת האתרוגים ידיעה ודאית וברורה, כי אם שמועת חשד ומוטלת בספק, בכל זאת נמנעו רבים מהם מקחת אתרוגי יון ואיטליא, ובאשר לא היו שיירות מצויות להביא אתרוגים מאה”ק, נטלו למצות החג אתרוגי קארסיקא ומאראקא, אשר אמנם לאדם הרואה לעינים מראיהם שפל וגרוע, אבל הם ראו ללבב, כי רק אלה האתרוגים הטבעים הפשוטים בלי כחל ובלי שרק הרכבה, הם פרי עץ הדר האמור בתורה, והמקובל במסורת שנות דור ודור מפי חכמינו הקדושים עד משה רבינו מפי הגבורה, ומה האדם שיבוא אחרי קבלתם הנאמנה לתור אחרי עיניו, להקפיד על יתרון הדר אתרוג קורפו ועל יפי תארו ומראהו, שתחלתו להחמיר וסופו להקל לברך על המורכב… מי זה האיש ירא ד’ אשר לא יירא לנפשו מקחת למצוה אתרוגי יון ואיטליא, אחרי שיש דרך ישר לפנינו לצאת חובת המצוה היקרה בלי פקפוק באתרוגי מאראקא, או יותר טוב וכשר באתרוגי ארץ ישראל.

הגאון רבי שמעון שפירא אב”ד ראדויץ, שהתפרסם כאחד שאהבת ארץ ישראל פיעמה בליבו, והרחיב במאמריו בכתבי עת שונים במעלת אתרוגי ארץ ישראל, ולחם נגד הבאת אתרוגים מקורפו, למרות חיבתו הגדולה לאר”י ולגידוליה – אינו מעלה ספק אודות כשרותם וייחוסם של אתרוגי מרוקו, אלא אדרבה משבחם, וכך כותב באחד ממאמריו במחזיקי הדת (מיום ה, ט אלול תרנ”ב, שנה יד גליון כב): “אחרי הדברים והאמת האלה, הנני אומר בתור קטן מקטני מורי הוראה בישראל, סורו נא מעל אתרוגו קארפו, משכו לכם מזמרת הארץ אתרוגי ארץ ישראל, ואם לא יספיקו אלה, קחו גם מאתרוגי מאראקא ויניווע הכשרים בלי פקפוק, או יקח איש ושכנו הקרוב אליו, ואז ימלאו אתרוגי ארץ הקודש די ספקנו”.

_{[1]. אולם מסתימת הפוסקים, המג”א (סי' תרמח סקכ”ג) והט”ז (סי’ תרמט ס”ק ז), שהעתיקו בסתמא להאי סימנים, משמע שנקטו שהסימנים שייכים ותקפים לכל המקומות. ואף שכתב הערוך השולחן שאי אפשר לקבוע כשרות האתרוג עפ”י סימנים אלו, מפני שיש באתרוגי ארץ ישראל ואתרוגי מרוקו אתרוגים חלקים, ביאור הדבר הוא שאליבא דאמת בכל זני האתרוגים ישנם אתרוגים חלקים, ואינו בהכרח נובע ממעשה הרכבה, אלא נובע גם מתנאי האקלים והקרקע שבאותו מקום ומזן האתרוג, וכמו כן גיל העץ משפיע מאוד על צורת הפרי, שכן בעץ אתרוג צעיר הפירות מוארכים ובעלי בליטות, ועם התבגרות אותו עץ עצמו נעשים פירותיו חלקים ולימוניים. וכן ניתן למצוא על עץ אחד ואף על ענף אחד, פירות שונים זה מזה, ולכן בדיקת הסימנים נקבעת לפי סימני רובם של האתרוגים של אותו זן, שכאשר רובם של האתרוגים שבאותו זן הם בעלי בליטות, דבר זה מורה שאין מעורב בהם כח אחר, ועל כן למרות שישנם אתרוגים חלקים באתרוגי ארץ ישראל ואתרוגי מרוקו, עדיין אין זה סותר כלל את קביעת הסימנים, שכן דבר זה נקבע לפי הרוב הממוצע של אותו זן, והרי באותם הזנים המיוחסים רובם של האתרוגים הם בעלי שקיעות ובליטות.}