פרשיית אתרוגי קורפו והצורך באתרוגים חילופיים
עקב המלחמה נאלצו לקחת אתרוגים אחרים, ומפאת יופיים יוצא הדופן של אתרוגי קורפו שהיו נחמדים למראה, מטבע הדברים תפסו אתרוגים אלו מקום בראש, עד שכבשו את עיקר שוק האתרוגים בליטא ובארץ פולין. כמובן שבאותם השנים, אתרוגי מרוקו כמעט ולא היה מצויים בארצות אלו, מהטעם הפשוט: יהודי מרוקו היו מנותקים משאר יהודי התפוצות, עקב המלחמות שהתרחשו מפעם לפעם וקשיי התנועה וההתניידות ממקום למקום.
ברם, עם השנים, התעוררו חששות כבדים אודות כשרותם של אתרוגי קורפו, ואט אט נשמעו רינונים שהיופי הייחודי של האתרוג מקורפו אינו בזכות עצמו, אלא מחמת כך שהחקלאים הגויים המצויים שם בהמוניהם, מרכיבים את עצי האתרוגים על עצי הדר אחרים כגון עצי לימון וכדומה, ורק משום כך האתרוג נראה בחיצוניותו כמושלם וכליל המעלות ביופיו וגידולו.
רבה של הוראדנא, הגאון רבי דניאל זצ”ל בעל מחבר הספר ‘חמודי דניאל’, היה מן הראשונים שיצאו בגלוי ופקפקו על כשרותם של אתרוגי קורפו, וכבר בשנת תקס”ה פסק שאין לברך עליהם. רבי דניאל הוסיף שבשעת הדחק כשאין אתרוגים אחרים, מותר לברך עליהם ללא שם ומלכות, ולומר “בריך רחמנא” במקום לומר “ברוך אתה ה’ “.
הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצ”ל מק”ק בראד, בעל מחבר הספר ‘בית אפרים’, הביע הסכמתו בשנת תקפ”ה לרכוש את אתרוגי קורפו. הוא ביטל את החששות שהוזכרו לעיל, והתירם לבוא בקהל. לאחר הבעת דעתו בעד רכישת אתרוגים אלו, החלו שוב לרכוש אתרוגי קורפו ברחבי פולין וליטא.
ברבות השנים פרץ ויכוח הלכתי סוער ביותר, בין גדולי הפוסקים מארצות אלו אודות אתרוגי קורפו. גאוני הזמן בארצות אירופה שקלו וטרו רבות על דבר כשרותם, ונחלקו בדעתם האם כשרים הם למצוה. הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין, והדברים כתובים עלי ספריהם של גדולי אותו דור באריכות רבה.
היו שטענו שהתקופה בה השתמשו באתרוגי קורפו ניתן לחלקה לשתיים. הרי בתחילה הביאו הסוחרים מהעיר ‘פארגא’, שהיה זן מוחזק שאין בו הרכבה, אבל לאחר זמן החלו להביא גם מערים נוספות, מ’ראפיזא’ ומ’אייא’, ועל כן החל לגבור חששם שאולי האתרוגים הבאים מערים אלו, יש בהם מן אותם החששות שהעלו רבים וטובים.
הגאון מקאליש, רבי חיים אלעזר ואקס בעל ‘נפש חיה’ (או”ח סי’ ד) כתב, שהעידו בפניו בני אדם שביקרו באי קורפו, ששמעו מזקני התושבים שמעולם לא גדלו בקורפו אתרוגים אלא לימונים, וכשהחל ביקוש לאתרוגים הרכיבו על עצי הלימונים את עצי האתרוגים.