השלטון במרוקו, ידע עליות ומורדות ביחסו לתושבי המדינה היהודים. כמו בשאר מדינות העולם, תלויים היו היהודים לחסדי השלטון, וחייהם השתנו מעת לעת, לפי אופי השלטון ששלט במדינה.
תקופה ידועה לשמצה, היא התקופה בה אחז את הגה השלטון הזרם הקנאי שבעם המוסלמי, אשר היה מכונה ‘מוואחידון’, שם שיזכר לנצח לדראון עולם, כאשר בצילו הפכו חיי היהודים לסיוט מתמשך. תחילת דרכם של אנשי הזרם הקנאי הייתה בספרד, בה חוללו הרס וחורבן. לאחר מכן התפשט שלטונם למרוקו, וגרם גם ליהודי מחוז זה חורבנות קשים, עד כדי השמדת קהילות שלימות. במסע הכיבוש שלהם טבחו נפשות יהודיות תמימות, בזזו את ממונם, והציתו בתי כנסת רבים. בקינה שחוברה על ידי רבי אברהם אבן עזרא, אודות חורבנם של הקהילות בספרד ובמרוקו, הוא מקונן על כמה וכמה קהילות שנחרבו, ומהם מזכיר שבע מקהילות היהודים במרוקו.
בתקופה קשה זו, נהרגו רבים וטובים על קידוש ה’. ביניהם רבי יהודה הכהן אבן-סוסן הי”ד הנמנה על רבותיו של רבינו הרמב”ם, שבאותה התקופה שהה בפאס, וממקום שבתו שיגר אגרת ניחומים לקהילות מאזורי החורבן. אגרת זו שהייתה מלאה בחיזוק לאחיו היהודים, מכונה ‘אגרת קידוש ה’’. ישנה אגרת מפורסמת ביותר, מרבינו מימון אבי הרמב”ם, שנשלחה אף היא לאזורים מוכי האסון ומכונה ‘אגרת הנחמה של רבינו מימון’, בה מרחיב על כך שבין כך ובין כך בנים אנו למקום, בין אם חוטאים ובין אם לא חוטאים, כדברי רבי מאיר שהלכה כמותו (קידושין לו ע”א) וכלשונו: “ודבר זה ברור שאין הקב”ה יחליף את בני ישראל באומה אחרת יהיה מה שיהיה, ותמיד יישאר עליהם שם בנים”.
***
בחבל ה’סוס’ היה קיים ישוב בשם ‘אופרן’, בו התגוררו מספר רב של יהודים. ב’אופרן’ היו התושבים נתינים תחת שלטונו של קאיד [שליט] מוסלמי רע מעללים. בשלהי שנת תקנ”ב גזר אותו שליט מרושע, שכל יהודי האזור ללא יוצא מן הכלל חייבים להתאסלם רח”ל. אותו שליט הוסיף, שאם היהודים לא ישמעו לקולו ויעשו כדבריו, יצאו כולם להורג. הוא נתן להם ארכה של שמונה ימים כדי שיגבשו את החלטתם, וכדי לזרזם לקבל את ההחלטה ‘הנכונה’ לדעתו ח”ו, ביקש להצית מדורה גדולה במרכז העיר, כדי לרמז להם שאם יתעלמו מרצונו וינהגו ההיפך מדרישתו החד משמעית, אחת דתם להשרף במדורה זו.
כפי שמובן מאליו, החליטו היהודים לא להתאסלם בשום אופן, והעדיפו למות מות קדושים, מאשר לבגוד באמונתם באלקי אבותם ח”ו. ביום השמיני, כפי שהודיעו מראש, העלו המוסלמים על המוקד כחמישים איש מבני הקהילה היהודית, תוך כדי זעקות “שמע ישראל”. בקרבת מקום בו נהרגו נמצאת ‘מערת אופרן’, בה נטמן אפרם של אותם קדושים מושלכים באש. ישנה קבלה אצל יהודי מרוקו, שאין להיכנס בשום אופן לאותו מקום בו נקברו ‘קדושי אופרן’ מחמת קדושת המקום, עד שאמרו שמי שנכנס לשם עלול להיפגע ח”ו, מחמת דרגתם הגדולה של הקדושים הטמונים בה, הי”ד.
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות