עדותם של הרבנים הגאונים מרחבי המדינה

עדותם של הרבנים הגאונים מרחבי המדינה

מאחר שהרב חזן לא הגיע מהמערב הפנימי, ולא הכיר היטב את אותם רבנים נותני ההכשר, שלח לשאול שלשה רבנים גאונים, שבעברם התגוררו במרוקו והשתקעו בירושלים. לאחר שקבלו אותם רבנים את שאלתו, השיבו כדברים הללו:

דוכרן סהדותא מחכמי המערבים ה”י שפעה”ק תוכ”ב.

נדרשנו מעט”ר מו”ר מרן הגאון הגדול ראשון לציון המלך דוד עטרת החיים נר”ו, על דבר האתרוגים של עיר קארונדת (טארודנת) יע”א שבערי המערב הפנימי, אם הם מוחזקים בכשרות, ואנן בדידן הדרים פעה”ק מילדי המערב, מעולם לא שמענו ולא ראינו מי שערער או פקפק על האתרוגים הנזכרים.

כל ערי המערב דהיינו עוב”י [=עיר ואם בישראל] מארוקו, וע”ת [=וערי תורה] פאס ומקנאס וטיטואן ורבאט וסלי ומוגאדור יע”א כרך וכל הסמוך, לוקחים מהם למצות אתרוג מידי שנה בשנה כי הם מוחזקים בכשרות באין פוצה פה כלל, וכבר ידוע שהעיקר הוא החזקה^[1]”.

ולאהבת האמת והצדק חתמנו שמינו פעה”ק שנת ‘יבואו ויגידו צדקתו’ לפר”ק [שנת תרפ”ה]

ע”ה ב”ה משה טולידאנו^[2] ס”ט

ע”ה רפאל יוסף חרוש^[3] ס”ט

הצב”י דוד בן שמעון^[4] ס”ט

מעדות זו נוכחנו לראות, שכבר בשנים אלו, חזקת הכשרות של אתרוגי מרוקו הייתה ברורה כשמש בצהריים, בכל מקומות מושבותיהם של בני מרוקו, מדרום מרוקו – מקום גידול האתרוגים, ועד הצפון הרחוק. שכן אותם הגאונים המעידים כאחד על חזקתו של פרי ההדר, לא מושבו של זה כמושבו של זה, אלא כל אחד היה מקצה אחר של המדינה, וכולם התנבאו בסגנון אחד.

עדויות אלו מעידות, שהאתרוג היה מיוחס אצל כל יושבי מרוקו כאחד, הן אלו ‘התושבים’ והן אלו ‘המגורשים’, למרות שהיו ביניהם חילוקי דעות בענייני הלכה ומנהג, אך אודות המסורת העתיקה על כשרותם של האתרוגים היו כולם בדעה אחת, ואף המהגרים שמרחוק באו, גם הם קבלו והחזיקו במסורת האיתנה של אתרוג זה ללא צל של פקפוק.

^[1]. ^{כוונתם לאפוקי מסימנים, שהרבה מגדולי אחרונים נקטו שאין להסתמך עליהם להכשיר אתרוג ללא חזקה.}

^{[2]. משושלת הרבנים לבית טולידאנו, שורשי המשפחה נעוצים בעיר טולדו (היא טולטילה) בירת מחוז קסטיליה שבספרד, עיר ששמעה יצא בזכות גדולי ישראל הרבים שישבו בה, מהם רבנו יונה היד רמ”ה ועוד.}

^{[3]. דיין ומו”צ במראקש, נולד בניסן תרנ”ח עלה בסוף ימיו לירושלים, ושימש כדיין בב”ד של העדה המערבית, אולם חזר למרקש בשנת תרכ”ז ושימש כאב”ד, עד פטירתו באסרו חג פסח תרנ”ח.}

^{[4]. ידוע בכינויו ‘צוף דב”ש’. נולד בראבט בשנת תקפ”ו, ובשנת תרי”ד עלה מעיר מולדתו לירושלים עיה”ק, יסד את עדת המערבים בירושלים ונפטר בשנת תר”מ, מנוחתו כבוד בהר הזיתים.}