סיפור על האתרוג שנשלח למרן הגרי”ז ולבסוף לא הגיע לידיו

האתרוג שנשלח למרן הגרי”ז ולבסוף לא הגיע לידיו

ידוע ומפורסם המעשה עם האתרוג שנשלח למרן הגרי”ז ממרוקו תוך מאמצים רבים, אך לבסוף לא הגיע לידיו. סיפור זה התפרסם בכמה וכמה ספרים וגיליונות שונים, אך נחסרו מהם אי אלו פרטים. כאן מפרסמים אנו את הסיפור בשלמותו, מהרה”ג רבי יצחק פרנקל שליט”א (כמובא בספרו מסורת האתרוג עמ’ שכג), כפי שסיפר הגאון רבי רפאל הלוי סאלאוייצ’יק זצ”ל, שקיבל את התפקיד מאביו הגרי”ז לטפל לו בנושא:

בקיץ תשט”ז, שהה מרן הגרי”ז בשווייץ. באותה התקופה הזדמנו לשם שני בחורי ישיבה ממרוקו, שהיו תלמידי הישיבה של הג”ר חיים יצחק חייקין זצ”ל, ששכנה בעיר ‘אקס-לה-באן’ שבצרפת. הם הגיעו לשוויץ מישיבתם בצרפת, כדי להציג בפני מרן הגרי”ז שאלות בהלכה, וכשמרן זצ”ל יצא לטיולו היומי – הצטרפו אליו אותם בחורים בני מרוקו ושאלו את שאלותיהם כמתוכנן.

במהלך ההליכה המשותפת, כשנודע למרן הגרי”ז שאותם בחורים הינם תושבי מרוקו, שאל אותם, האם יש להם מידע אודות האתרוגים הגדלים במדינתם. כשענו לו שאכן יש להם מידע בעניין, הוסיף הרב לשאול, האם ידוע להם היכן גדלים האתרוגים המוחזקים כבלתי מורכבים. גם על שאלה זו אמרו שהם יודעים. לאחר ששמע את דבריהם, אמר להם שרצונו שישלחו לו לקראת חג הסוכות אתרוג ממרוקו, ומאמירה למעשה, הוא ביקש מיד מבנו^[1] רבי רפאל שיביא להם תשלום על האתרוג שאותו הם אמורים לשלוח. התכנון היה, שהאתרוג ישלח ממרוקו לידי הגאון רבי משה סאלאוויצ’יק זצ”ל לציריך, ומשם יישלח לארץ ישראל דרך הדואר, היות ולא היה אפשרות לשלוח ממרוקו ישירות לארץ, מכיון שלא שררו באותה העת יחסים תקינים בין שני המדינות.

ואכן כך הוי, אותם הבחורים שלחו אתרוג ממרוקו לציריך, ומציריך הגיע ישירות לארץ ישראל והובא לפני מרן הגרי”ז.

שנה לאחר מכן, התכנית היתה זהה, שישלחו למרן אתרוג ממרוקו דרך ציריך ומציריך לאר”י. כל ימי חודש תשרי המתינו בדריכות בבית הרב להגעת האתרוג, אך האתרוג לא הגיע. בערב סוכות הגיעה הודעה מבית המכס בלוד שהגיעה חבילה עבור הרב, אך דא עקא, שהשעה הייתה מידי מאוחרת כדי להביאו לירושלים לפני כניסת החג, אך מיד במוצאי יו”ט ראשון ביקש מרן מבנו רבי רפאל שיטפל בשחרור האתרוג ויביאו לירושלים. תיכף ומיד הלך רבי רפאל לחברת המוניות, ודיבר עם אחד הנהגים שנוסעים ביום א’ דחוה”מ ללוד, שיקח את האתרוג מבית המכס ויביאו לירושלים. למחרת בבוקר הלך רבי רפאל לתחנת המוניות והמתין לבואו של האתרוג. לאחר המתנה ממושכת הגיעה המונית, אך ללא אתרוג המיוחל. הנהג סיפר שלא הסכימו לשחרר את האתרוג, עקב החוק הקיים בארץ, האוסר להכניס פירות הדר מארצות אחרות [חוק הגנת הפרי והצומח], מחשש להעברת מחלות וכדומה.

הגרי”ז לא הסכים להשלים עם המצב, וביקש מרבי רפאל שילך בעצמו אל בית המכס, ויעשה מאמצים לשחרר את האתרוג שנשלח במיוחד עבורו. ביום ב’ דחוה”מ מיד לאחר התפילה נסע רבי רפאל ללוד כאשר באמתחתו אתרוג חלופי…

רבי רפאל ניגש לאחד הפקידים והפציר בו לשחרר את האתרוג, אולם הפקיד מיאן לשמוע על כך ואמר שעליו לציית לחוק ואין אפשרות לשחררו. כך פנה רבי רפאל לפקיד שני ושלישי, אך הדברים חזרו על עצמם שוב ושוב, שמבחינה חוקית – אין אפשרות לשחרר את החבילה המבוקשת.

לאחר שרבי רפאל הבין שמדובר בעסק ביש, ניגש עם האתרוג החלופי שהביא מביתו לפקיד נוסף, והסביר לו שהאתרוג ממוען לרב מבריסק, שהינו אישיות נעלה שיש להתחשב עמה. רבי רפאל הציע שייקח את האתרוג שהביא מביתו, ויחליף אותו עם האתרוג שהגיע ממרוקו, כך שאיש לא יבחין ‘ששיחרר’ את האתרוג, היות וישנו אתרוג בתוך הקופסא, והכל יבוא על מקומו בשלום. רבי רפאל הוסיף לטעון, שהוא לוקח את האתרוג ממש לכמה ימים ספורים, ולאחר כמה ימים יחזיר את האתרוג כפי שהוא… אך כל טענותיו לא התקבלו. צערו היה גדול, ובפרט שראה במו עיניו את האתרוג שנשלח, שהיה מופלא ביופיו והדרו.

רבי רפאל שב לאביו בידיים ריקות, ובלב שבור סיפר את כל אשר עבר עליו מהחל ועד כלה. כששמע הגרי”ז מה שהתרחש, כעס מאוד על אנשי המכס שרוממות החוק בגרונם, ושמסרבים לשחרר את האתרוג עבור קיום המצוה.

לאחר כמה דקות הציע הגרי”ז דרך נוספת: ליצור קשר עם אחד הבכירים במשרד הדתות, למרות היותו מאנשי ה’מזרחי’, ולבקש שיסייע בעניין. רבי רפאל ביקש מאביו להטיל את התפקיד על מישהו אחר, משום שלא רצה לשוחח עם אותה אישיות מפוקפקת. כששמע אביו את דבר סירובו אמר לו: “אדרבה, בדיוק להיפך, דווקא משום שאינך חפץ לדבר עם אותו אדם מטיל אני עליך את התפקיד. הרי אם אטיל על אדם אחר יכול להיות שיחפוץ בחפץ לב לדבר עמו, וקיימת סכנה שיושפע ממנו, אבל אתה, שאינך חפץ בכך, בטוחני שלא תושפע מאישיותו הבעייתית”.

לאחר דברי אביו – הגרי”ז זצ”ל, נאלץ רבי רפאל לבצע בעצמו את השיחה. הוא יצר עמו קשר וביקש ממנו לבוא לעזרת אביו בעניין האתרוג. כשהלה שמע את הבקשה, ענה בצורה בוטה ובלתי מתחשבת: “לא אעשה עבורכם כל השתדלות”. אותו אדם אף הוסיף לומר: “יש בארצנו מספיק אתרוגים, פרי הארץ לגאון ולתפארת, אין צורך להזדקק לאתרוגים מחוץ לארץ, גנאי הוא לארץ ישראל ליטול אתרוגים מחו”ל”.

רבי רפאל היסב את תשומת לבו לכך, שיש באמתחת אביו שישה אתרוגים שאותם הוא נוטל מידי יום, וכולם מאתרוגי ארץ ישראל, ומדוע הוא מתעקש? מדוע אכפת לו כל כך אם אביו ייטול אתרוג נוסף שגדל במרוקו? אך דבריו של רבי רפאל נפלו על אזניים ערלות ללא הועיל.

כל מי שעלה לרגל למעונו של הגרי”ז זצ”ל בימי החג, נכח בצערו שהיה מנת חלקו בעקבות סירובם של אנשי המכס לשחרר את האתרוג. בין הבאים לעלות ולהיראות היה רב נכבד, שהיה רגיל לבוא בימי חול המועד לביקור חג אצל הרב. אותו רב הוקיר את תנועת המזרחי, והתבטא בשבחם בהקשר לנושא מסוים שעלה על שלחן מלכים. כששמע הגרי”ז את דבריו הזכיר את דבר האתרוג ואמר לו: “אותו שר טוען שחרפה היא לאתרוגי ארץ ישראל לקנות אתרוג מחו”ל, הרי הוא קונה סט ארבעת המינים פשוט וזול, שאינו עולה יותר מחמש לירות, בעוד שאני בוחר לעצמי ששה אתרוגי ארץ ישראל מהודרים, ומשלם עליהם טבין ותקילין, הרבה יותר ממה שהוא שילם על אתרוגי ארץ ישראל שלו…”

הגרי”ז אף הראה לאותו רב, קטע מתוך ‘כתב עת’ של ה’מזרחי’ שמאן דהו הכניסו אליו, בו התפרסמה מודעה הקוראת לתיירים, לבוא ולקטוף בעצמם אתרוג ישר מן העץ כדי לקיים מה שנאמר “ולקחתם לכם”.

לאחר הדברים שנאמרו מתוך כאב רב, גבר קולו של הרב ואמר בריתחא: “בשנה הבאה, הם ירצו לקיים גם את המשך הכתוב “ביום הראשון”, ויזמינו אותם לקטוף את האתרוג בעצם יום טוב הראשון של חג הסוכות, ולעבור על איסור דאורייתא של חילול יו”ט – דאס איז מזרחי!!!” [=זהו המזרחי].

גם ראשי ועסקני ‘אגודת ישראל’ שעלו אל בית הרב להקבלת פני רבו, שמעו את אותם המסרים, והבטיחו לעשות כמיטב יכולתם כדי שהאתרוג ישוחרר כמה שיותר מהר.

למרות שעברו רוב ימי חג הסוכות, הביע הגרי”ז את רצונו בפני העסקנים, שאפילו אם האתרוג יגיע לביתו רגעים אחדים לפני שקיעת החמה ביום הושענא רבה – שווה וכדאי המאמץ עבור כך.

הללו התאמצו להפעיל את קשריהם בחוגי השלטון, אבל כל ההשתדלויות היו ללא כל תוצאות.

אחד מעסקני ‘אגודת ישראל’ ניסה להפעיל את קשריו עם אחד מהבכירים במשרד החקלאות, שהיה מאושפז באותה העת בבית החולים. בדרך לא דרך הובא מכשיר טלפון למיטת חוליו, ובעקבות בקשת העסקן האגודאי, יצר קשר אותו בכיר עם הפקיד האחראי בבית המכס בלוד. לאחר השיחה אמר אותו בכיר לעסקן מאגודת ישראל: “אותו אחראי שיושב בלוד, לא בורך בדעת והשכל, לא יכולתי לומר לו בפירוש שיעבור על החוק מטעמים מובנים, אבל נתתי לו להבין שיכול לשחרר את האתרוג ולא יאונה לו כל רע… אבל מה לעשות שאותו פקיד לא הבין את הרמזים והמשיך בסירובו, ואין לי כרגע מה לעשות”.

כך עברו להם רוב ימי חולו של מועד, ואתרוג ממרוקו בידי הרב מבריסק – אין.

ביום ‘הושענא רבה’ בשעות הבוקר, נסע רבי רפאל שנית ללוד, שמא בכל זאת יעלה בידו לשחרר את האתרוג מידם, ויוכל אביו לנענע בו ולו פעם אחת בלבד טרם יצא החג. בבואו העלה שם שוב את כל טענותיו, ובראותו שאין עם מי לדבר, החל לומר דברים היוצאים מן הלב: “כל האנשים הממוקמים במקומות הנכונים בצמרת השלטון, מבריחים לארץ באופן בלתי חוקי אין ספור פעמים. אנשי מפא”י הינם המומחים הגדולים ביותר לעבור על החוק באמצעות פרוטקציה כזו או אחרת, ורק כאן במקרה שלנו נעשו הם מומחים גדולים לאכוף את החוק. כמובן, משום שאין להם בשחרור האתרוג כל רווח ממוני, ובתוספת חוסר רגישות לכל מה שריח יהדות נודף ממנו, כל אלו חברו יחדיו והניבו התייחסות מנוכרת, כפי שראינו זה עתה באי ההסכמה לבוא לקראתנו ולשחרר את האתרוג ממרוקו”.

אותו אחראי שרבי רפאל פנה אליו, כעס מאוד בעקבות הדברים הקשים שהוטחו נגדו זה עתה. הוא הוציא בחמתו סכין חיתוך, נטל לידיו את האתרוג שהיה מונח בקופסא, וחתכו לארבעה חלקים, וכך, כשהוא מנותח לנתחים, הניחו לנגד עיניו הדואבות של רבי רפאל.

כשחזר רבי רפאל לירושלים, סיפר לאביו הגרי”ז את כל שעבר עליו, ומה שעולל פקיד המכס לאתרוג. לאחר ששמע הגרי”ז את הסיפור, אמר בניחותא: “אנחנו עשינו את כל אשר היה מוטל עלינו, יותר מזה לא היה בידינו לעשות”.

המהומה שהתחוללה לאחר מכן בעקבות הפרשה – היתה גדולה, והסיפור עורר זעם גדול במחנה היראים. כמו כן, התפרסם דבר המעשה ע”ג העיתונות, ובעוד כתבי עת במשך השנים.

שנה לאחר מכן, לא שלח רבי משה סאלאווייציק להגרי”ז אתרוג ממרוקו באמצעות הדואר, אלא ע”י יהודי שנסע בדרכו לארץ ישראל, וניאות להבריח את האתרוג בין חפציו.

סיפור זה הביא בקצרה ראב”ד ירושלים הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט”א בספרו ‘תשובות והנהגות’ (ח”א סי’ שפא), לאחר שקבע במסמרות שאתרוגי מרוקו כשרים בלי פקפוק, וז”ל:

והעיקר בעניינים אלו הוא המסורת דור דור, ובמרוקו במחוז טארודנט העידו לפנינו עדים נאמנים שלא מרכיבים ובחזקת כשרות קיימי. וידוע לי שמרן הגריז”ס זצ”ל הגאב”ד דבריסק דקדק מאד וחיבב לצאת גם באתרוג ממרוקו, אף שדקדק וכבר לקח כמה אתרוגים לצאת מכל ספק. ופעם עיכבו השלטונות בא”י את האתרוג ממרוקו שנשלח עבורו, ולא עלה בידו אף לאחר השתדלות מרובה.

_{[1]. הרב שהה באתה העת בשווייץ יחד עם שני בניו, רבי רפאל ורבי מאיר, זצ"ל.}