הנה במסכת סוכה (לה ע"א), הביאה הגמ' ארבע דרשות לקביעה שהאתרוג הוא ה'פרי עץ הדר' שנצטוינו עליו ליטלו למצוה. א. עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה אתרוג. ב. רבי אומר אל תקרי הדר אלא הדיר, מה דיר זה, יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומין, אף באתרוג יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין. ג. רבי אבהו אמר אל תקרי הדר אלא הדר, דבר שדר באילנו משנה לשנה. ד. בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא אידור, שכן בלשון יווני קורין למים אידור, ואיזו היא ש'גדל על כל מים', הוי אומר זה אתרוג.
היה מקום לחשוב שזיהוי האתרוג אכן נקבע רק על ידי הסימנים הללו, אך בחידושי הריטב"א (שם) כתב:
הא ודאי קים לן דהדר היינו אתרוג, ולא היו מסופקין בדבר שעשו מימות משה. אבל לפי שאמר הכתוב פרי עץ, ולא אמר הדר לבדו, שהוא שם האתרוג, ללמדנו, ש'הדר' הזה הוא האתרוג שפריו ועצו שוה, ושזה סימן והוכחה גמורה שהוא שם אתרוג.
וכונת הריטב"א היא, שקיבלנו מפי השמועה ממשה רבינו שכוונת התורה היא לאתרוג, וששם העצם של אתרוג הוא 'הדר' בלשון הקודש, ולא היה ספק בדבר, ומעתה היה סגי לכתוב 'ולקחתם לכם ביום הראשון פרי הדר' והיינו יודעים שהדר היינו אתרוג שהרי נמסר כן בקבלה מדור לדור, אלא שרצתה תורה להביא הוכחה לקבלתנו שמשמעות שם עצם 'הדר' הוא אתרוג, ולכן כתבה התורה "פרי עץ" לרמוז שטעם עצו ופריו שוה [ונמצא דתיבת "עץ" היא המלמדת על הדרשה דטעם עצו ופריו שוה].
ומקורו מדברי הרמב"ן על פסוק זה, שכתב:
הדר, שטעם עצו ופריו שוה וכו', והן אסמכתות שעשו רבותינו לקבלתם, ור"א כתב, והאמת אמרו כי אין בכל פרי עץ יותר הדר ממנו ודרשו בו הדר באילנו אסמכתא, והנכון בעיני כי האילן הנקרא בלשון ארמית אתרוג, נקרא שמו בלשון הקודש הדר, כי פירוש אתרוג חמדה כדמתרגמינן ונחמד למראה (בראשית ב, ט) דמרגג למיחזי, לא תחמוד (דברים ה, יז) לא תרוג, ואמרינן מכל שפר ארג נכסין, ולשון חמדה והדר שוים בטעם.
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות