עוד כותב המהרשי"ק וז"ל: הג' הוא, כי תוך המורכב דהיינו המיץ רחב, והמוהל שלו רב, והקליפה התיכונה קצרה. ובאתרוג הוא להיפך, כי הקליפה רחבה, והתוך קצר, והוא כמעט יבש.
בשו"ת שבות יעקב (או"ח ח"א סי' לו) כתב אודות סימן זה, כי בשו"ת מהר"ם אלשיך לא הזכיר את שלשת הסימנים שבתשובת מהר"י פאדווא, רק סימן זה של הקליפה העבה, משום שזהו הסימן העיקרי והחשוב ביותר מכל הסימנים.
והנה סימן זה כולל בתוכו שני עניינים; א. 'הקליפה רחבה והתוך קצר', דהיינו, שעובי הקליפה אינו דומה ללימון ושאר הפירות, אלא הקליפה רחבה והיא עיקר הפרי, ב. 'והוא כמעט יבש', דהיינו, ש'חוטי' המיץ קרובים להיות יבשים, ואינם לחים ומימיים כמו הלימון שסוחטים ממנו מיץ רב. ובדרך כלל ענין אחד תלוי וכרוך בשני, שכן כאשר יש ריבוי מיץ אזי לעומת זאת הקליפה דקה, וכן להיפך.
ואכן אתרוגי מרוקו מתייחדים בענין זה, שיש להם מיץ מועט והם יבשים הרבה יותר מרוב זני האתרוגים, כאשר הנסיון מעיד בזה שאצל כל האתרוגים המרוקאים כמעט אי אפשר לסחוט מהם מיץ.
והנה אודות ענין הקליפה הרחבה, רוב רובם של האתרוגים המרוקאים משובחים וניכרים גם כן בסימן זה, אלא שחלק מאתרוגי מרוקו שמאותם עצים ומאותם הפרדסים, אין קליפתם עבה כל כך בהשוואה לאתרוגי 'יאנעווע', וכן יש בהם יותר 'שקי מיץ' (הנקרא באנגלית Pulp). ומחמת זה יש שרצו לערער על אתרוגי מרוקו, והביאו סימוכים לדבריהם מאיזה משמעות בדברי שבט הלוי בתשובותיו. ולהבנת הדברים בשרשם נביא את דבריו של השבט הלוי בנידון.
הנה בעל 'שבט הלוי', לאחר שכתב (ח"ה סי' עו) להוכיח שחסרון הגרעינים אינו חסרון מסימני הכשרות, ומשבח את מסורת אתרוגי מרוקו, מסיים את תשובתו כדלהלן: אשתקד, אחרי שנת השמיטה נשלחו אלי גם כן כמה אתרוגים מחוץ לארץ, ובתוכם גם אתרוג מאראקא, ופתחתי אותו אחרי יום טוב, ועלה בלבי חשש מסימני ההרכבה, לא מחמת הגרעינים אלא מחמת מהותו הפנימי, עכ"פ על חשש זה צריך לעמוד בברור גמור על פי התורה, ואולי אין לדון מזה על הכלל כולו. עכ"ל.
כפי הנראה, האתרוג שהוצג לפניו היה מאותם שקליפתם פחות רחבה מאתרוגי 'יאנווע', ולכן עלה בליבו איזה ספק, אך האמת שאין מדברי השבט הלוי שום הוכחה לדבריהם, שהרי למעשה הכרעתו היא, שאין לדון מאתרוג אחד על הכלל כולו ושדבר זה טעון בדיקה.
ואכן, גם בסימן זה המציאות היא שבכל זני האתרוגים ישנם אתרוגים עם סימנים טובים, ויש מאותו זן שאין בהם סימנים לטובה, כי דבר זה תלוי בגורמים נוספים, כמו גיל העץ ועוד. לכן הבדיקה היא בהכרח לפי הרוב הממוצע ולא לפי מראה אתרוג בודד.
וכאמור, בפרי האתרוג באופן כללי ישנם שינויים גדולים באותו זן עצמו, כשתופעה זו היא אחת מהמאפיינים של טבע פרי האתרוג, וכפי שכותב הפרו' הרב אליעזר גולדשמידט בספרו 'האתרוג' (עמ' 286): "שלא כפירות הדר אחרים, כגון תפוז ואשכולית, פירות האתרוג אינם אחידים. בספרות מחקר ההדרים תוארו זנים רבים של אתרוג השונים מאוד זה מזה בצורתם, וניתן למצוא על עץ אחד ועף על ענף אחד פירות שונים מאוד זה מזה … קליפה לבנה עבה וציפה מועטת (פנים הפרי, שקיקי המיץ) מאפיינים באמת את האתרוג בהשוואה ללימון, אבל גם בתכונות אלו יש הבדלים בין טיפוסים שונים של אתרוג, וייתכן שגם תכונה זו משתנה עם התבגרות העץ. ייתכן אפוא, שסימנים שהיו נכונים לזן מסוים ולאזור מסוים לא יהיו תקפים בתנאים אחרים".
ומכיוון שבזמנו של בעל השבט הלוי, לא היה מצוי בארה"ק כלל אתרוגי מרוקו עקב החוק שאסר ייבואם לארה"ק, על כן לא היתה אפשרות לבדוק את המציאות על ידי בדיקת אתרוגים רבים. יתירה מזו, חשוב לציין שגם אתרוגים אלו שיש בהם יותר 'שקי מיץ' עדיין משתבחים בכך שהמוהל שבהם מועט ביותר, כאשר יכול להווכח בעצמו כל מי שהחזיק בידיו אתרוגים אלו, והמציאות מעידה על כך.
ולמען דיוק הדברים בשלמותם, והעמדתם על אמיתתם, שאלתי את מע"כ גאב"ד זכרון מאיר, כ"ק האדמו"ר משבט הלוי שליט"א, נכדו חביבו של בעל שבט הלוי זצ"ל, אשר גדל על ברכיו והיה סמוך על שולחנו תדיר, והכיר את הנהגותיו מקרוב, וכך כתב בתשובתו אלי:
קבלתי מכתבו ע"י בני הרה"ג ר' נפתלי צבי שליט"א, והנני משיב בקיצור להבהרת הענין בדבר דעת אבותי זי"ע בענין אתרוגי מרוקו.
ראשית, דעת מו"ז זצ"ל, מאז הכיר את אתרוגי מרוקו, החשיבם עד מאוד, ודכירנא כד הוינא טליא, ובא לדור בשכנות מו"ז זצ"ל הגאון רבי רפאל ברוך טולידנו זצ"ל רבה של מקנאס במרוקו, שהתפלל בבית המדרש של תלמידי הישיבה בשבת קודש, ומוז"ל החשיבו עד מאוד, ובערב חג הסוכות הייתי נוכח כאשר שלח עם נכדו אתרוג מרוקו הדר מאוד, ומו"ז זצ"ל התפעל מאוד מזה, ולקחו לביהכנ"ס בימי החג, ודיבר הרבה מזה (והוא מזכיר זאת בתשובה).
ובמשך השנים כשהיה מי שכיבדו באתרוג מרוקו, היה מחשיבו מאוד, כאשר נראה גם מתוכן תשובתו (ח"ה סי' ע"ו), אלא שבאותה שנה שכתב תשובתו להגרי"ד הארפנעס שליט"א, פתח מוז"ל את האתרוגים במוצאי החג, וראה באתרוג המרוקאי שהיתה ריבוי של מיץ, וזה גרם לו הרהור בדבר חזקתם שאינם מורכבים, אבל מוז"ל נזהר ביותר בדבריו, וסיים שהדבר צריך בירור, ואף הוסיף בסוגריים שאין ללמוד מזה על הכלל כולו.
גם אאמו"ר זצ"ל שהיה פקיע שמיה בהוראת ארבעה מינים, היה מחשיב את האתרוג המרוקאי, ובפרט משנת תשנ"א כשנתמנה לרב אב"ד דקהל יטב לב בלונדון, שם מצויים אתרוגים אלה, החשיב זאת, ומאז גם כשחזר ארצה שלחו לו מלונדון בכל שנה ושנה אתרוג ממרוקו, והחשיבו מאוד מאוד, יותר לא שמעתי ממנו דבר בנידון זה.
ובגוף הדבר לענ"ד נראה שכוונת מוז"ל בתשובתו היא פשוטה ביותר, שא"א לקבוע מפרי אחד על כל המין, כי לפעמים שונה פרי אחד ממשנהו, ועץ אחד ממשנהו, וכ"ש פרדס אחד ממשנהו.
ואני הק' הרבה שנים שהנני בודק את האתרוגים אחר החג כשהנני פותח אותם, מלבד פעם אחת לפני כמה שנים שהיה ריבוי מיץ, בכל השנים האתרוג טוב מכל הבחינות ולא גרע מכל שאר האתרוגים, עכ"ל.
כמו כן יש לציין בזה את הדברים שכתב לי הרה"ג ר' ישעיה נתן מלצר שליט"א[1] :
נכון לשנת תשע"ט שאז פתחתי ובדקתי וצילמתי אתרוגים מרוקאים רבים, היה נראה ברור, שאפילו אלה שהיה בהם יחסית פחות בשר ויותר מיץ, אם נחשב כל בשר הפרי כולל מה שמשני צדדי חדרי הזרע ומה שמעל ומתחת החדרים, רוב הנפח היה בשר ולא מיץ. יצויין גם שבבדיקתי הנ"ל היה נראה, שבדרך כלל יחס הבשר למיץ באתרוגים המרוקאים בוודאי שלא היה גרוע מאשר בזני 'חזון איש' שהם רובם המוחלט של האתרוגים שנמכרים כיום, וקרוב לומר שהיה אף יותר טוב מהם.
ולמסקנה, היות והעובדה כי האתרוג המרוקאי הינו בעל קליפה רחבה פחות מאתרוגי יאנעווע – אינה מורידה מערכו, כי פרט זה משתנה בתנאי הקרקע ובאיזור הגידול. ומה שנזכר בפוסקים סימן הקליפה העבה, הוא ביחס לשאר פירות ההדר שקליפתם דקה ביותר.
[1]. ראש מכון דבר משנה להוראת הלכות ד' המינים למעשה ובעמ"ח ספר דבר משנה.
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות