והנה מדברי החתם סופר מבואר דאין כוונתו על מסורת לזיהוי מין האתרוג, אלא על מסורת שאותם אילנות לא הורכבו אי פעם, וכמו שמוכח מלשונו, "והגאון מהרמ"פ ז"ל לא בא אלא להודיע סימני האתרוגים ההמה, כדי שאם לא ימצא בהם אותם הסימנים, ידע שאינם מאותן שמסורת בידינו, אבל הבאים בוודאי מאיים אחרים אפילו יש להם אותן הסימנים אין ראיה שאינם מורכבים". עכ"ל. דהיינו באותם אתרוגים שאין להם מסורת, אי אפשר להסתמך על הסימנים בכדי לקבוע שאינם מורכבים[1].
והנה כמה מגדולי אחרונים תמהו על דברי החתם סופר, איך שייך מסורת כלל על דבר שיכול להשתנות בכל זמן על ידי הרכבת מעשי ידי אדם, ולא שייך מסורת אלא בעוף טהור שהמין שהוחזקו בו בהיתר לא ישתנה עוד לעולם כלל. קושיא זו הקשה בשו"ת בנין שלמה (ח"ב או"ח סי' נה) בתשובת אחי המחבר ה"ה הגאון רבי בצלאל משה מוילנא זצ"ל, וכן בשו"ת זכר יהוסף (או"ח סי' רלב ד"ה והנה) תמה כן: "צ"ע, איך שייך 'מסורת' על דבר שיכול להשתנות, ולא שייך רק בעוף טהור שהוחזק בהיתר שלא ישתנה לעולם", עכ"ל. ובשו"ת עולת יצחק להגאון רבי יצחק ציוני זצוק"ל (סי' מד)[2] הוסיף להקשות, דהוי חזקה שעשויה להשתנות ולא הוי חזקה.
אולם נראה בביאור דברי החתם סופר, על פי מה שיש להקדים, והוא, שהחתם סופר נמנה בין אותם הפוסקים שלדעתם תולדות מורכב הרי הוא כמורכב ממש, והוא כמו פריש ורימון ופסול למצוה. וכלשונו של הגאון רבי אריה ליב צינץ זצ"ל: "ואפילו יצאו ממורכבים מאלף שנים קדמוניות, אם הם מורכבים תולדותיהם כיוצא בהם וגם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם".
ומעתה לשיטתו, לא סגי בהוכחה שאותו עץ העומד לפנינו אינו מורכב, אלא חובה עלינו לבדוק אחר 'שורש אבותיו', רק שלמעשה אין כל דרך מקצועית או מדעית לברר אודות העץ אם מקורו בייחור או זרע שנלקחו מעץ מורכב, שהרי גם כאשר נמצא האילן נקי מסימני הרכבה, עדיין יתכן שאף שהאילן עצמו לא הורכב מ"מ הוא בא מתולדות המורכב. וכמו כן, אי אפשר להסתמך על אותם הסימנים שנאמרו בכדי לקבוע כשרותו של האתרוג ולומר שלא הורכב מעולם, שהרי סימנים אלו אינם מובהקים, ולכן הדרך היחידה לברר זאת היא רק ע"י מסורת מאבותינו ורבותינו במשך כל הדורות.
ולכן, פשיטא שאין כוונת החתם סופר לומר דסגי בזה שאותו מקום כבר הוחזק מאז ימי אבותינו, אלא בעינן שהמסורת תהיה רצופה, דהיינו שיש בידינו מסורת שנה בשנה, דור אחר דור שאתרוג זה השתמשו בו למצוה באותו מקום ברצף הדורות.
ובכה"ג המסורת הוי 'בירור' לכשרות האתרוג, אך בתנאי שלא איתרע חזקתו[3]. אותה מסורת שמזכירים אנו לשבח – חייבת להיות ברורה ורצופה, ללא הפסק וללא עוררין על כך שמצב האתרוגים השתנה. ולא סגי במה שאותו מקום היה מוחזק משנים קדמוניות שהוא ממין שלא הורכב עם פרי אחר, שהרי חזקה זו עלולה להשתנות על ידי מעשי בני אדם המרכיבים את האילנות עם אילנות ממין שונה, ואם אכן מתעוררת ריעותא – לא תועיל כלל המסורת שהיתה בעבר. ובאמת, כמה מיני אתרוגים אשר היתה להם מסורת כשרות בדורות הקודמים, פקעה המסורת והחזקה מהם כאשר יצאו עוררין וקלא דלא פסיק שהרכיבו אותם.
[1]. וצ"ב, שהרי החתם סופר בעצמו דן בתשובה (סי' קפג), בענין איזה מהסימנים שנתן מהרשי"ק הם מובהקים יותר, ואם בעינן לכולם לפסול או להכשיר, משמע דס"ל דשפיר אפשר להסתמך על הסימנים, ועיין בליקוטי הערות בשם האחרונים שהרגישו בסתירה זו. ויש לציין דבר פלא, שגם בדברי הגאון רבי שלמה קלוגר מצינו סתירה זו, שכן בספר נדרי זירוזין (בקונטרס יוסיף דעת סימן מ"ה) כתב לסמוך על סימני האתרוג בצורה מוחלטת, וצירף זאת לספק-ספיקא עיי"ש, וצ"ע. ובפשטות משנה אחרונה עיקר, ואת הספר שנות חיים הדפיס רבי שלמה קלוגר בשנת 'וזאת חקת התורה' תרט"ו, ואילו את החיבור נדרי זירוזין הדפיס בשנת 'בספר הזה תזרח השמש' תרפ"ח. ומעתה בפשטות לשיטתו שפיר אפשר להסתמך על הסימנים, ויל"ע.
[2]. וז"ל: "אבל לפי מה שכתבתי שאין נקרא מסורת כיון שיש לחוש בכל שנה להרכבה, ולא דמי לעוף טהור שנאכל במסורת דשם אין חשש, משא"כ בפירות שדרך הגננים להרכיב, ואף שכמה שנים לא הרכיבו אין זה חזקה, אולי בשנים הקודמים היו שומרים ישראלים ע"ז. ועוד, חזקה כזו עשויה להשתנות ואינה חזקה". ובשו"ת משנת רבי אלעזר להגאון רבי אלעזר ברכהן זצוק"ל (סי' טז ענף ב, אות א) כתב ליישב: "ולענ"ד נראה ליישב תמיהא זו, שכוונתו דאתרוגי 'יאנאווא' שלוקחין אותן במסורת מידי שנה בשנה אין בהם גם עתה חשש הרכבה, דהא לא שמענו עליהם כלום שנשתנו מאז ועד עתה בתוארם וגידולם, וגם שבזה יש לסמוך על הסימנים שהיו מקובלים דאתרוגי יאנאווא שלא הורכבו הם מסומנים בסימנים אלו א"כ ודאי דלא הורכבו. משא"כ שאר אתרוגים שלא באו במסורת שאינם מורכבים א"כ לא ידענו כלל תוארם כשהם בלתי מורכבים, והשינוי שנעשה בהם ע"י ההרכבה וע"כ אין לקחת מהם למצוה ולסמוך רק על הסימנים לחוד, עכ"ל. דהיינו, דבעינן מסורת רצופה כמבואר בדברנו, ועל זה בא החתם סופר לומר שלמרות שהסימנים אינם יכולים לקבוע כשרות האתרוג, מ"מ שפיר יכולים להוכיח על רציפות המסורת, שכל זמן שתוארם וצורתם לא השתנה הרי זה סימן שלא איתרע החזקה.
[3]. ובאמת מאחר שצריך רציפות המסורת, הגאון מוהרא"ל צינץ מפלאצק זצ"ל בתשובת 'בגדי ישע' (סי' טז אות כג) כתב שלא שייך שום מסורת או חזקה באתרוגים, מהאי טעמא שלא היה רציפות במסורת מאחר שגלינו מארצינו: "אחר שבררנו שלא ימצא חזקה לשום אתרוג ואפי' אתרוגים שהוחזקו מאבותינו, הלא אנו גולים בארבע כנפות הארץ, ואם כן במה יודע איזה הם מורכבים, ואיך ראוי שינוחו הגרעינין בבלתי מורכבים, למען השינוי המתהווה ביניהם, ואין שום חזקה לאתרוגים לפענ"ד, אם לא שיש מקום שגדלים בעצי היער ביערות ואין משגיח עליהם לזה המקום מחמת ריבויים והעדר חשיבותן, מסתמא לא יטרחו עמהם להרכיבם כאשר שמעתי אומרים כן, אך מי יודע אם האמת כן ואם היעניווער מקורן משם. סוף דבר ליכא חזקה לשום אתרוג, מאחר שאין הכשר למורכבים כל ימי עולם".
וגם על מסורת וחזקת אתרוגים הבאים מיאנענווע מפקפק הגאון מפלאצק, וכפי שכותב שם: "איך אפשר להעיד שאינם מורכבים, כי אפילו יצאו ממורכבים מאלף שנים קדמוניות אם הם מורכבים תולדותיהם כיוצא בהם, ומינה נמי מה חזקה יש ליעניעזר שאינם מורכבים, אי משום שנהגו אבותינו לצאת בהם אין זו חזקה במקום שרחוק ממקום גידול האתרוגים".
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות