מלחמת התנועה הציונית ‘חובבי ציון’ באתרוגי חו”ל

מלחמת התנועה הציונית ‘חובבי ציון’ באתרוגי חו”ל

בשנות ה’ת”ק החלה התעוררות רבתי של שלומי אמוני ישראל בארצות הגולה, לעלות ולחונן את עפרות את הקודש, ואם עד אז היו יחידים שמסרו את נפשם לעלות ארצה, הרי שבאותה תקופה החלו עליות מאורגנות של קבוצות יראים ושלמים בראשם גדולי תורה ויראה, והיישוב היהודי בארץ הקודש החל להתבסס ולפרוח.

אך זה לעומת זה עשה האלקים. איתרע מילתא, ואינשי דלא מעלי עשו כל מאמץ לנכס לעצמם את השליטה על ארץ הקודש, כאשר יחד עם בנינה הגשמי, בקשו לזרוע הרס רוחני ולעקור תורה מישראל ח”ו.

אחת משלוחותיה של אותה יוזמה, היתה האגודה הציונית ‘חובבי ציון’, אשר עשו ככל יכלתם להעמיד את עצמם בראש היישוב, גם על חשבון רווחתם של תושביו היראים, ואחד מפעולותיהם בענין היה ניצול פרשת האתרוגים.

תחת הכותרת “העלילה בקורפו” בעיתון ‘הצפירה’, הובאה ידיעה הנושאת את התאריך ו’ אייר תרנ”א: “אתונא 29 באפריל (שביעי של פסח), לפי הידיעות הבאות מקורפו, נורא מאוד מצב היהודים שם. ברובע היהודי אשר בא במצור ע”י ההמון, שורר רעב זה שלשה ימים, אין היהודים יכולים לקבור מתיהם”.

עיתון ‘הצפירה’ שהיה שייך לתנועה הציונית ‘חובבי ציון’, והוקם בפולין בשנת תרכ”ב, הוביל באותם הימים מאבק מתמשך נגד אתרוגי קורפו. העיתון מביא בגיליונותיו מכתבים מרבנים ואישים מפורסמים שאסרו להשתמש באתרוגים אלה, עקב העלילה וההרג שעבר על האי.

עד כאן נראה הפרסום כצעד של חמלה מצד עורכי העיתון, אבל לא. מעלעול קצר בדפי גיליון ‘מחזיקי הדת’ בשנת תרנ”א, מתבהרת התמונה, כי הכוונה של עיתון ‘הצפירה’ לא הייתה כלל לנקום נקמת סבלות בני ישראל בקורפו, כי אם להשתמש באסון כקרדום לחפור בו, לקדם את רעיון היישוב הציוני בארץ ישראל שעלה באותם הימים על הפרק, ועוד אינטרסים נוספים שהיו חשובים להם לקדם. עקב סיבה זו קרא העיתון ליהודים שבתפוצות הגולה, לא לקנות אתרוגים הבאים ממדינות נכר כלל, כי אם אתרוגים הבאים מארץ ישראל. בדרך אגב יאמר, שרעיון זה לא היה מציאותי כלל וכלל באותם הימים, מכיון שהאתרוגים שהגיעו מאר”י לחו”ל היו מעטים בכמות ובאיכות, והקומץ לא יכול היה להשביע את הארי.

כתב העת ‘מחזיקי הדת’, השיב נגד הצפירה מלחמה שערה, וגילה את פרצופו האמיתי. הוא קרא לכולם לרכוש אתרוגים הבאים מארץ ישראל, ואשרי מי שזוכה באתרוג שכזה, אבל בהחלט רצוי לקנות גם אתרוגים הבאים משאר המקומות המחוזקים בכשרות כדבעי: “סורו נא מעל אתרוגי קורפו, משכו וקחו לכם מזמרת הארץ אתרוגי ארץ ישראל, ואם לא יספיקו אלה קחו גם מאתרוגי מאראקא ויעניווע הכשרים בלי פקפוק”^[1].

_{[1]. ראה במחזיקי הדת שנת תרנ”א גליון 18 במאמר ‘כלל ופרט’, ובגליון 22 במאמר ‘פרי עץ הדר’, ובגליון 23 במאמר “ללמד תועים בינה” ועוד..}