מכתבו של הג"ר שלמה הירשל אודות חסרון הגרעינים
בכדי להבין מה לכאורה היה המניע של האוסרים את אתרוגי מרוקו, נציין כאן את מכתבו של קודמו של הג"ר נתן אדלר ברבנות לונדון, הלא הוא הג"ר שלמה הירשל זצ"ל. מכתב זה, שהתפרסם במאמרו הנפלא של הרה"ג רבי מנחם מענדל גאלדשטיין שליט"א (קובץ עץ חיים – לו), הוא המקור היחיד בו אנו מוצאים התייחסות לנושא אתרוגי מרוקו תוך נימוק מפורש. ויש להניח, כי לדברים אלו היתה כוונתו של הג"ר נתן אדלר כאשר הוא מזכיר את קודמיו 'נוחי עדן' אשר פסלו את האתרוג. ומתוך בירור הדברים, נוכל להבין את דעת רבותינו אשר לא חששו לדבר, והחזיקו בכל תוקף בכשרותם של אתרוגי מרוקו ויחוסם.
במכתב זה מציין הג"ר שלמה הירשל זצ"ל, שעיקר החסרון שמצא באתרוגים אלו, הוא אכן חסרון הגרעינים. להלן נעתיק את לשונו במכתב זה כפי שנדפס בספר 'פינות הבית' (להגאון רבי צבי יחזקאל מיכלזון זצ"ל הי"ד, בהקדמת הספר 'פתח הבית' דף לה):
ב"ה לונדון חשון תקע"ו.
שלומים אלף נושע לאהובי ח"ג [=חתן גיסי] הרב הגאון המופלג המושלם בעל פיפיות מורג חרוץ כבוד מ' שמואל[1] נרו, ע"ז [=עם זוגתו] ב"א [=בת אחותי] הרבנית הגבירה המהוללה, א"ח מנב"ת [=אשת חבר מנשים באוהל תברך] מרת ריזל תחי' וכא"ל [=וכל אשר להם] שלום, וכו'.
זולת על דבר האתרוגים מסורנאמי[2], הנה האמת אגיד, הנה זה שנתיים אשר יגעתי אודות האתרוגים הנ"ל ומברבריאה[3], ולא זכיתי לבוא עד תכונתם, וטרם באו דבריך היקרים חתכתי אחד מן הסורנאמי ואחד מאיטליא ומצאתים שוה בגרעינם, גם בענין השקוע, אך לא במוהל.
והאמת אגיד, לדעתי המוהל לא מועיל להורידם מחזקתם, מלבד שהוא רק באחד, אף גם שהסימנים אשר הובא בתשובת הרמ"א הוא רק על אותם הגדלים בארצותינו הנודעים למורכבים, וכתב החלוקים אשר מצא כפי מדינתו ושעתו, מכל מקום אין זה ראיה על מדינות הרחוקים מאתנו. אולי כפי הקלימאט [=אקלים] שלהם, מתוך שהחמה זורחת בכח היא ממהרת לתת שרף ומוהל בפרי יותר מאלו הגדלים בארצינו, כאשר נראה בחוש ובמופת על כמה מיני פירות אשר המדינות משנים אותם בגדולם ובטעמם, עד שמין התאנים הגדלים בארצות האלו, רובם קץ מלאכלם, והבאים ממדינות אחרות תאוה נפש כל בשר אליהם.
אחת היא מה שאמרתי, אלו האתרוגים מברבריאה שעשיתי נסיון לחתכם למאות, ומעולם לא מצאתי בהם אף גרעין אחד, על זה עמדתי משתומם, כי זה הוא היפך טבע הבריאה ונגד ציווי המאמר "כל עץ פרי אשר זרעו בו למינהו", והוא ההפרש שעשה המאמר בין העשב מזריע זרע ובפרי עץ אשר זרעו בו, יען שכל מין עשב לא ניכר הזרע בו מתחלתו רק לבסוף יקובץ הזרע אל מקום אחד, וכמעט העשב נפסל מלאכול, ופרי עץ הזכר זרעו משעת החנטה.
ועל כן אמרתי אלו מהברבריאה המה מורכבים, ונודע לכל, מורכב, או שאינו מגדל, ואם מגדל זרע אינו ראוי להזריע, כדי להוליד הן בחי והן בצומח, והיא פלא באלו של ברבריאה, מאז בואי הנה לא נמצא שום זרע, רק פעם אחת החכם הספרדים מצא בתוכו הקליפה של גרעין ורק בתוכו. ודי בזה לחכימא.
ואני מוכרח לקצר באמירת שלום תניינא, כנפש הדבק מאח ידידכם המצפה לתשועת ה'. אלה דברי הטרוד מאוד מאוד.
הקטן, שלמה בהגמצ"ה זצ"ל חונה פ"ק הנ"ל והמדינה יע"א
העולה מדבריו של רבי שלמה הירשל זצ"ל, שחסרון הגרעינים הוא שינוי בטבע הבריאה הכתוב בתורה: "כל עץ פרי אשר זרעו בו למינהו", ואילו באתרוגים אלו אשר אין 'זרעו בו', יש לחוש שמציאות זו התהוותה כתוצאה מהרכבה שהיא זו שגרמה לכך שיחסרו הגרעינים בפרי, וכידוע שכל דבר שבא מהרכבה אינו יכול להצמיח, כמש"כ הספורנו (בראשית א, יא): "כי המורכב משני מינין לא יוליד"[4], והיינו שאילן מורכב, אף שיצמיח פירות בעלי גרעינים, עם כל זאת גרעינים אלו אין בכוחם להצמיח פירות אחרים, וכענין הפרד שנוצר מכלאי סוס ואתון שאינו פרה ורבה, ועל כן לא יצמיח אילן זה דוגמתו אלא על ידי נטיעת היחור בלבד, ומעתה יתכן לחשוש שבכח ההרכבה לגרום גם לתופעה של פירות נעדרי גרעינים כלל.
[1]. הג"מ שמואל ברנשטיין אבד"ק אמשטרדם בן הג"מ יששכר בעריש אבד"ק הנובר, בן הג"מ ארי' ליב אבד"ק הנובר בעל פני אריה, בן רבינו בעל פני יהושע ז"ל. נתקבל לרב באמשטרדם במקום חותנו, הוא דודו זקנו גאון מ' יעקב משה, חתן זקני הגאון מהרצ"ה אבד"ק ברלין ז"ל, ובנו היה הגאון מ' יששכר בעריש ברנשטיין, אבד"ק שאג וכו' (הערת הגאון רבי צבי יחזקאל מיכלזון זצ"ל).
[2]. היא מדינה בחוף הצפון-מזרחי של הים האטלנטי בדרום אמריקה. בעת גירוש פורטוגל נמלטו הרבה יהודים להולנד, ומשם לכמה מושבות שהיו בשליטת הולנד, כמו ברזיל, ואחר כמה דורות – בשנת שצ"ט לערך, התיישבו כמה יהודים בסורינאם קבוצה שנייה של יהודים הגיעה מאנגליה בשנת תי"ב, וכך התייסדה שם קהילה יהודית. בין היהודים היו כאלו שהתעסקו בחקלאות, וכנראה נטעו שם גם עצי אתרוג. כנראה שזהו המקור היחידי על המצאות אתרוגים בסורינאם.
[3]. מרוקו נקראת 'ארץ ברבריה' על שם שבטי הברברים שישבו שם, עד שבאו הערביים המוסלמים ולחמו עמם מלחמות כבדות וממושכות עד שהכניעום וכפו עליהם את דתם ואמונתם. אף שרבים מהם נטמעו בין הערבים, עדיין קיימים עד היום שבטי ברברים אשר רובם יושבים בהרי האטלס (מקום פרדסי האתרוגים) המחזיקים במנהגיהם, ומדברים בלשונם העצמי וכותבים בכתב שלהם, השונה לגמרי מהלשון הערבית.
ברבריה כוללת אמנם גם את שאר ארצות שבצפון אפריקה, אך בייחוד מדינת מאראקא נקראת בספרים 'ארץ ברבריה', כי שם ישבו רוב רובם של יהודי צפון אפריקה, ובכל שאר הארצות ברבריה, גרו רק מתי מעט יהודים. וכפי שכותב רבי יהודה בן רבי יעקב חייט זי"ע מחבר הפירוש לס' 'מערכת האלוקות' שנמנה על גדולי גולי ספרד, כשמתאר את התלאות שעברו עליהם בהגיעם לארץ מרוקו: "ומשם נסענו להלוך אל הברביריאה של מלכות פס בארץ ישמעאל, מה שהותיר הברד אכל הארבה, וגם שם לא שלוותי ולא שקטתי".
[4]. ע"ע ברמב"ן (ויקרא יט, יט) שכתב: "וגם הצמחים אשר יתרכבו מין בשאינו מינו אין פריים צומח אחרי כן".