נמצאנו למדים, שיש כמה מגדולי הפוסקים שנקטו שראוי לקחת אתרוג דווקא עם פיטם:
שיטת הקנה בושם, שמרהיטת לשון הראשונים היא שרק היכא שלא היה פיטם מעולם הוא שיש להכשיר, ומכיון שהמציאות כהיום היא שכל אתרוג יש פיטם אלא שנופל לאחר מכן, אין להכשיר לדברי הראשונים. ואין להקשות על כך מהמציאות הנראית כהיום.
שיטת הגרי"ש אלישיב, שיש לחוש שאותו אתרוג שבידו נפל ממנו הפיטם בשלב מאוחר, כאשר האתרוג כבר קיבל שם פרי.
שיטת הגרח"פ שיינברג, שיש לחוש לדברי הכפות תמרים שכאשר באותו עץ עצמו ישנם אתרוגים עם פיטם לא שייך לומר דכך היא דרך ברייתו.
שיטת הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, שכהיום שנעשות פעולות מיוחדות לשמור על הפיטם, ודאי לכתחילה אין להכשיר בלי פיטם משום דלא שייך לומר שדרכו בכך וחסר בעצם ההדר.
ומאחר שעלה בידינו שמצד הידור מצוה, עלינו להדר ליטול אתרוג עם פיטם דייקא, ואף ישנן דעות שדבר זה אינו הידור בלבד, אלא חיוב מעיקר הדין, הרי שגם מצד זה מצאנו עדיפות ברורה לאתרוגי מרוקו, אשר נתברכו בפיטם עבה וחזק, והוא מתקיים בפרי מעצם טבע גידולו, ובכך ודאי נשלם תוארו ושמו של פרי האתרוג, אשר כן נקרא שמו בתורתינו הקדושה, 'פרי עץ הדר'.
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות