ללא חשש גזל, שבת, ערלה.

ללא חשש גזל

המסחר הפורח בעסקי האתרוג במרוקו, הצמיח יחד אתו תופעה די שכיחה, כאשר מקומיים מתגנבים אל פרדסי האתרוגים או אל בתי האריזה, וגונבים אתרוגים משובחים בכדי לסחור בהם בהמשך. כך עלול להיווצר ח”ו מצב בו יהודי ירא וחרד, משלם במיטב כספו על אתרוג מהודר אך גזול. אכן, יש מתירים לברך על האתרוג גם במקרה הזה, אך כמובן שהמהדרין במצוות אינם מעונינים להזדקק להיתרים וקולות למיניהם, וחפצים אך ורק באתרוג מהודר הנקי מכל חשש ופקפוק.

וכך, כאשר אנו מקבלים את הסחורה מידיו של יהודי יר”ש ונאמן שבבעלותו פרדסי אתרוגים, לבנו סמוך ובטוח שהאתרוג נרכש כדת וכדין ללא חשש וסירכא של גזל ח”ו.

ללא חשש חילול שבת

תופעה נוספת ומצערת היא, חשש חילול שבת במטעים שנמצאים בבעלותם של יהודים שלצערנו עדיין אינם שומרי שבת כראוי. הטיפול בפרדס לאורך כל דרכו, עלול להיות כרוך בחילולי שבת לרוב ח”ו, מאידך, באותם פרדסים שבבעלות יהודים יראי שמים, קיימת הקפדה מרובה על כל פעולה ופעולה הנעשית בפרדס או בבית האריזה, שתיעשה לפי כל דקדוקי ההלכה ללא כל חשש חילול שבת ח”ו.

ללא חשש ערלה

ענין זה הוא נושא מורכב ומסתעף הוא, שראוי להרחיב בו מעט בכדי שנוכל להבינו לאשורו.

מעיקר הדין, ערלה נוהגת גם בפירות חו”ל, כפי שנמסר מהלכה למשה מסיני (קידושין לט ע"א) אך יש בזה קולא רבתי, שכן כל ספיקות ערלה בחו”ל דנים בהם להקל, ולא זו בלבד, אלא אף מותר לכתחילה לקנות פירות ממטע שמעורבים בו עצי ערלה, ואנו תולים לומר שהפירות הם מהעצים המותרים, וכפי שנאמרה ההלכה ‘ספיקא מותר – ודאה אסור’. אך האם מותר ליהודי לקחת פרי ערלה ודאי ולתת אותו לחבירו שאינו יודע שהוא ערלה? להלכה נחלקו בזה הפוסקים, ודעת מרן הבית יוסף (יו”ד סי’ רצב) שהדבר אסור, ועיין מג”א (סי’ תרכט סק”כ), ואף שדעת מורי-צדק להקל ולהתיר כל שיש בו ספק עבור הנוטל, אך לדעת הבית יוסף נמצא שאסור לקחת אתרוג ערלה ודאי ולתת אותו לחבירו לקיים בו מצות ארבעת המינים^[1].

מעתה, כיון שנטיעות ערלה מצויות לרוב בפרדסי האתרוגים, ומכיון שסוחרי האתרוגים היהודים נוכחים בעת הקטיף, והם מזהים בקלות את אתרוגי הערלה, דבר זה יכול לעיתים ליצור בעיה לגבי אתרוג מסויים זה, ועל כן יש לתת על כך את הדעת, ולנהוג בזה במשנה זהירות.

מסיבה זו, בעליהם של הפרדסים אשר דקדוק ההלכה עומד בראש מעייניהם, וברצונם לספק ללקוחותיהם אתרוגים מהודרים ללא כל חשש כלל, הרי הם טורחים רבות בכדי למנוע מלכתחילה את בעיית נטיעות הערלה, תוך פיקוח הדוק ועקבי, ובביצוע הנחייתם המדוייקת של גופי הכשרות המחמירים המפקחים על כשרות האתרוגים, וכפי שיתואר מעט להלן.

_{[1]. ענין זה הוא נושא רחב מאד, ולא הזכרנו כאן אלא מעט מזעיר בכדי לעמוד על עיקרי הדברים.}