‘כזה ראה וקדש’

‘כזה ראה וקדש’

עד כמה היתה חשיבותו של אתרוג זה יקרה בעיניהם, נוכל ללמוד מהעובדה, שכאשר מצאו אתרוג שיש בו סימנים מעט שונים מסימניו של האתרוג המרוקאי, היו מטילים בו דופי, ודנים אותו כפסול למצוה, ואף בעניינים שלא מוזכרים מפורש בהלכה. וכל זאת משום שצורת האתרוג המרוקאי המיוחס, היה עבורם סמל ודוגמא לצורתו המקורית של האתרוג, כפי שניתן למשה בסיני, בבחינת ‘כזה ראה וקדש’.

הגאון הצדיק רבי אברהם קורייאט זצוק”ל, כתב תשובה בשנת תקס”ו (שו”ת זכות אבות סי’ כה^[1]), בה פסל אתרוג שאינו דומה באופיו לאתרוג המרוקאי. בתשובתו מזכיר רבי אברהם את העובדה, שהמיץ של האתרוג המרוקאי מתוק הוא, ובגין כך פוסל אתרוג שאוגר בתוכו מיץ חמוץ:

ובר מן דין בנידון דידן נראה לי לפסול מטעם אחר, והוא ממה שנמצא המיץ שלו חמוץ. וזה אות ומופת חותך לענ”ד, שהוא מורכב מהלימוני שהוא חמוץ, שהרי קלט טעמו, שמעולם לא נשמע שמיץ האתרוג חמוץ, ואדרבה הוא יותר מתוק מהלימוני המתוק, ובעיני יפלא אם יש מי שמכחיש בדבר הזה.

מדברים אלו נוכחנו לדעת, עד כמה היה חשוב ומשמעותי בעיניו האתרוג שגדל במקום מושבו. אף הגאון רבי רפאל אלעזר בן טובו זצוק”ל (נלב”ע תרמ”ו), שהתגורר תקופה מסויימת במרוקו טרם עלותו לאר”י, מעתיק את דבריו ככתבו וכלשונו, בספרו ‘פקודת אלעזר’ (סי’ תרמט ס”ה).

ההתייחסות הראשונה אותה מצאנו בספרות השו”ת, אודות ייחוסם הבלתי מעורער של אתרוגי מרוקו, מוזכרת בשו”ת ‘הגיד מרדכי’ (או”ח ה ד”ה ‘ואנכי’), להגאון רבי מרדכי אשיאו זצ”ל מרבני שאלוניקי^[2]. בתשובתו מעיד רבי מרדכי על חזקתם של אתרוגי טרודאנט, וכך הוא כותב:

ועוד סימן אחר ראינו, שהאתרוג, מלבד שהגרעינים זקופין^[3] אף גם זה הנם מועטים, לא כן המורכב, לא די שהגרעינים מושכבים, הם מלאים מגרעינים יותר מהלימוני, וכאשר חתכנו הרבה מאלו ומאלו, דהיינו הבאים מעיר טארודאנתי (טרודאנט) יע”א, ומשאר עיירות מערי המערב, שהם מוחזקים לאתרוגים מרבני גאוני המערב ז”ל, ונמצאו בהם מבית ומחוץ כל הסימנים לטובה וגרעינים מעטים, והבאים מקורסיגה ומג’ינובה, דהיינו שלא נתברר לנו אם היו מג’ינובה ממש, וכנראה שהם ממקומות אחרים שבאים לג’ינובה, ומצאנו בהם הסימנים מבפנים סימני פסלות וגם גרעינים הרבה מאד, הגם שהב’ סימנים מבחוץ היה להם סימני טהרה.

בשו”ת ‘ישרי לב’^[4] להגאון רבי חיים חזן זצלה”ה^[5], מוצאים אנו שאלה משנת תרכ”ד, על דבר אתרוגי מרוקו. שאלה זו נשלחה מהרב אברהם בן סעדון זצ”ל מלונדון, לאחר ששלחו ללונדון עירו אתרוגים מעיר הנמל מוגאדור, בצירוף כתב הכשר של רבני העיר. הרב אברהם בן סעדון רצה לסחור באותם אתרוגים, אך בני העיר אמרו לו שטרם יחל במכירה, עליו לקבל אישור מאת ה’מרא דאתרא’ הגאון רבי נתן אדלר זצ”ל^[6], שאכן ניתן לסמוך על כשרות האתרוגים. רבי אברהם אכן עשה כדבריהם וניגש להגר”נ אדלר. לאחר ששמע את בקשתו אמר לו, כי אם יקבל הסכמה מהגאון רבי דוד חזן זצ”ל שחכמי ורבני מוגאדור ראויים הם לסמוך עליהם, או אז יתן לו כתב הכשר שניתן לרכוש אתרוגים אלו כאן בעיר לונדון, ללא כל חשש ופקפוק.

רבי אברהם עשה כמצוותו של המרא דאתרא, ושלח מכתב לגאון רבי דוד חזן, וזו תוכנה של השאלה:

שאלה מעיר ואם בישראל לאנדון יע”א וזה נוסחה:

לקראת מרנא ורבנא הנשר הגדול בעל הכנפים, ריש גלותא, וריש מתיבתא בירושלים עה”ק תו’, ה”ה הרב הגאון הגדול רשכבה”ג אדונינו המלך דוד חזן נר”ו יאיר כאור הבהיר, אשר לו בציון ותנור בירושלים.

אחד”ש ונשיקת הרצפה כראוי, סיבת השורות האלה להודיע למעכ”ת, כי בשנה שעברה שנת התרכ”ד, אני החותם מטה באו אלי אתרוגים ממוגאדור למכור בזה העיר לונדון יע”א, ובא לי ג”כ כתב הכשר מהאתרוגים, חתומים בו רבני מתא.

והתחלתי לדבר בזה העסק, ואמרו לי שצריך רשות מהרב, והלכתי אל הרב ר’ נתן אדלער נר”ו, ואמר לי שאם יסכים הגאון מורינו הרב ראשון לציון רו”מ יצ”ו, כי חכמי ורבני המערב ראויים לסמוך עליהם, אזי גם אני אחר עקבות מלכנו אלך, זה תוכן דבריו. גם הרב בהאמבורג^[7] נמשך אחריו.

ועתה אדונינו המלך דוד, עיני השואל, וזכות המתפללים בהם, עליך המלך, לכתוב ולחתום מה שיורהו מן השמים. וכסא קדשו יגדל בירושלים, וציון עיר המלוכה, עם בני מלכים ביקרותיך, ויגדל כסאו עד אפסי ארץ. כ”ד המשתחוה מרחוק, לפני כסא כבוד תורתו, והדרת גאונו.

ע”ה אברהם בן סעדון ס”ט

^[1]. ^{תשובה זו נכתבה בעיר ליוורנו שבאיטליא, שם שחל”ח בשנת תקס”ו לפ”ק. הספר ‘זכות אבות’ י”ל בעיר פיסא בשנת תקע”ב לפ”ק.}

^{[2]. נפטר בירושלים בשנת תקצ”ח לפ”ק ומנו”כ בהר הזיתים. ספרו נדפס בשאלוניקי שנת תר”ה לפ”ק.}

^{[3]. וכן הוא עד לימינו, באתרוגים שיש בהם גרעינים.}

^{[4]. פסקי דינים בסדר הא”ב, אות אתרוג, אזמיר תר”ל.}

^{[5]. נולד באזמיר בר”ח מרחשון התקנ”א, לאביו הגאון רבי יוסף רפאל חזן בעל שו”ת חקרי לב זצלה”ה. קנה תורתו אצל אביו, ובשנת תרט”ו בהיותו בן ס”ד – עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. בשבט תרכ”א נפטר רבי חיים אבולעפיה שכיהן כ’ראשון לציון’ בארה”ק, וכחודשיים לאחמ”כ בר”ח ניסן, נבחר ה’ישרי לב’ למלא את מקומו, אולם הוא לא האריך ימים על כסא רבנותו, ונפטר ביום ה’ שבט תרכ”ט ומנו”כ בהר הזיתים. לפני שנמנה להיות ‘ראשון לציון’ בירושלים, כל גדולי עולם היו סומכים ונשענים עליו, והיה מכונה על ידם: “מרן הגדול ראשון לציון המלך דוד עטרת החיים”. גם גאוני אשכנז היו מבררים את דעתו, ונשענים על פסיקותיו במקרים רבים של ספקות שונים.}

^{[6]. הכונה להג”ר נתן אדלר זצ”ל שכיהן כאב”ד בלונדון, מח”ס ‘נתינה לגר’ (פירוש על תרגום אונקלוס). נולד בכ”א טבת תקס”ג ונפטר בח’ שבט תר”ן, ומקום מנוחתו בלונדון. הג”ר נתן היה ממשפחתו של הגה”ק רבי נתן אדלר זצוק”ל- רבו של החתם סופר, נולד שלש שנים לאחר פטירתו ונשא את שמו.}

^{[7]. הרב בהאמבורג באותם ימים היה הרה”ג ר’ אשר ב”ר מאיר שטרן זצ”ל.}