חששות כשרות אתרוגי יפו

חששות כשרות אתרוגי יפו

במקביל להתפתחות המסחר באתרוגי ארץ ישראל ובייצוא האתרוגים לחו”ל, החלו שמועות ורינונים על טיב כשרותם של אתרוגים אלו שגדלו ביפו.

אותן שמועות החלו, משום שלאחר שגבר הביקוש לאתרוגי יפו, במקביל לשמחה שהציפה את מגדלי האתרוגים על כך שיש לאתרוגיהם ביקוש עצום, הייתה זו שמחה המהולה בדאגה מהיכן יוכלו לעמוד בביקוש הגבוה, ומשכך, כאשר היה צורך להגביר את קצב הגידול, החליטו המגדלים להרכיב את העצים בעצים אחרים שאינם עצי אתרוג, וכך חשבו, שעל ידי פעולת ההרכבה, יאיצו את קצב הגידול ויעמדו בביקוש הגבוה.

וכך מעיד הראשון לציון רבי יעקב שאול אלישר זצ”ל, במכתב הסכמתו לספר שו”ת ‘בכורי שלמה’ משנת תרנ”א, והודפס בספרו שו”ת 'מעשה אי”ש' (סי’ ד) וז"ל:

“אנא נפשאי איש ירושלים שלי”ת וזכורני מזה למעלה מששים שנה ויותר, שלא היו אתרוגים ביפו כלל ועיקר רק בעיה”ק שכם ת”ו ובכפר אום אל פאחים, היו אתרוגים בלתי חשש הרכבה כלל והיינו לוקחים משם לכל ארץ הקודש תוב”ב, ועתה מקרוב נתרבו האתרוגים הן ביפו הן בשכם הן בטבריה הן בצפת ת”ו ריבוי עצום לאלפים ולרבבות עד למכביר, וריבוי כזה לא סגי בלא הרכבה וכו’”.

שמועה נוספת הסתובבה באותם הימים, והיא, שמקור רוב האתרוגים שביפו אינם מאתרוגי ארץ ישראל המקוריים, אלא מאתרוגים הבאים ממדינת קורפו. השמועה לא נוצרה בחלל ריק, שכן רוב בעלי הגינות והפרדסים החדשים שביפו וסביבותיה, נטעו את עציהם מייחורים שנלקחו מפרדס האתרוגים, שהיה שייך להשר ר’ משה מונטיפיורי ז”ל, ופרדס זה ידוע שמקורו מגרעינים של אתרוגי קורפו.

הגאון החסיד רבי הלל משה מעשיל געלבשטיין זצ”ל מביאליסטוק, שעלה לארץ הקודש והתיישב בירושלים^[1], כתב בספרו (משכנות לאביר יעקב ח”ב תמיד פ”א סי’ א דף ד, א בהערה), שבשנת תרנ”ד מסר ה’שפת אמת’ מגור זי”ע מכתב לחסידיו, ובו העתק ממכתב המהרי”ל דיסקין שאתרוגי יפו מורכבים:

בשבת פרשת ואתחנן היה אצלי סוחר מחוץ לארץ מ’האתרוגים’, ואמר לי, כשהיה אצל רבו בעיר גור, ראה העתקה שנתן הרבי מגור הרה”צ רבי אריה לייב שיחי’ (נכד אדומו”ר מהרי”מ זצ”ל מעיר גור הנ”ל), מהמכתב מהרב מבריסק הנ”ל (מהרי”ל דיסקין), ש’האתרוגים’ הנ”ל פסולים-מורכבים כו’ להחסידים כו’. שאלתי ממנו: אם כן למה בא לכאן למסחר הנ”ל, כי הוא מהחסידים מגור. והשיב לי, מה תועלת אם הוא יבטל מסחרו, הרי סוחרים זולתו נשלחים אלפים ורבבות מהנ”ל לחוץ לארץ, וגם אולי ימצא ממקומות הכשרים. והסיבה כי הרב מבריסק לא הדפיס האיסור לעיני כל ישראל וזמן האתרוגים נחוץ. על כן מצאתי את עצמי מחויב בדבר, לפי”מ שראיתי בספרו תורת חסד שם. אך במקום שאין אף עד אחד שיעיד שהגינות מוחזקים בכשרות, ועיקר הסמיכה רק על כתב ההכשר המובא עם האתרוגים, וכפי שאומרים שבזמננו אין לסמוך כ”כ עליו וכמבואר במכתב כת”ר עכ”ל רו”מ. על כן שלוחא דרחמנא אני, להודיע לכלל אחינו בני ישראל בכל המקומות, שלא יסמכו על שום כתב ההכשר על האתרוגים דמחוז יפו בשנת תרנ”ה הבע”ל, עד שיהיו עליו החותם של הגאון מלובלין הנ”ל, ושל הגאון הרב מבריסק הנ”ל, הדרים פעה”ק ירושלים. וסימן ‘השם שומר את גרים ושומר אתרוגים’ לפ”ק. כותב וחותם על דבר אמת.

הלל משה מעשיל בה”ר צבי ז”ל געלבשטיין מבייאליסטאק,
יושב ירושלים תובב”א.

_{[1]. הגה”ק ר’ מעשיל געלבשטיין זצ”ל, היה מתלמידיו וחסידיו הנאמנים של הרה”ק רבי מנחם  מענדל השרף מקאצק זיע”א, בו דבק באמונה, ובצילו – צל הקודש, הסתופף עד יומו האחרון. לאחר שנטל רשות מרבו, נסע להקביל את פניו של הרה”ק רבי מנחם מענדל בעל ’צמח צדק’ מליובאוויטש זיע”א, וקיבל הימנו מלוא חפניים תורה וקדושה. בשנת תרכ”ו גמר בדעתו לעלות ולחונן את עפר הארץ הקדושה ולהתיישב בה. חיבר ספר בשם ‘משכנות לאביר יעקב’, בו הוא מאריך לבאר את דעתו ושיטתו כי קדושת בית המקדש ומקום המקדש במקומה עומדת, ואף כיום הזה מצווים אנו על שמירת המקדש כשם שנצטוו בזמן שבית המקדש היה קיים. באותו ספר מביא מכתב מאת ה’שפת אמת’ זיע”א, השופך אור על מצב הפרדסים בארה”ק.}