התעוררות לברך על אתרוגי ארץ ישראל

התעוררות לברך על אתרוגי ארץ ישראל

לאחר שקיבלו עליהם היהודים בכל מקומות מושבותיהם, שלא ליטול מאותם ‘אתרוגי דמים’, החלה התעוררות מצד גדולי הדור, ובראשם הגאון מקאליש רבי חיים אלעזר ואקס בעל ‘נפש חיה’ זצ”ל, לקחת למצוה אך ורק ‘אתרוגי ארץ ישראל’ משום קדושת ארץ ישראל. ולא זו בלבד שעודדו לקחת מאתרוגי אר”י, אף דחו את המבכרים בפרי בן השנואה על אתרוגי בן האהובה כלשונו של ה’ערוך השולחן’^[1]. הגאון מפלונסק בעל שו”ת 'תירוש ויצהר' (סי’ מט), אף ציין לכך רמז בפסוק: “אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי”, ‘אעלה’ ר”ת: א’תרוג ע’רבה ל’ולב ה’דס, שיהיו מקפידים לצאת ידי חובה מצוות ד’ מינים בגידולי ארץ הקודש, והאריך בזה רבי חיים חזקיהו מדיני זצ”ל בספרו ‘שדי חמד’ (ח”ה מע’ ל).

מלבד הטעם האמור בלקיחת אתרוג מארץ ישראל מחמת חביבות ארץ חמדה, היה בלקיחת אתרוג מאר”י טעם נוסף: תמיכה ועזרה לאחינו בני ישראל יושבי ארץ הקודש, וכפי שמאריך בעל ‘בכורי שלמה’ (סי’ כה – קונטרס פרי עץ הדר), ומדמה זאת למצות עליה לרגל שמחויבים בה רק אותם שיש להם קרקע, כמאמר הגמ’ בפסחים (ח ע”א): דא”ר אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל, ושאין לו קרקע אין עולה לרגל, ומביא לשון המהרש”א (פסחים ח ע”א ד”ה שיש לו) שמבאר הטעם וז”ל: “דעיקר מצוה של עליית רגלים, לשמוח שם במצות פירות הארץ שהם הביכורים ומעשר שני, ולשמח שם בהם את העני והגר והלוי באכילתן והיא עלייתן לשם שמים, משא”כ מי שאין לו קרקע שלא יכול לקיים כל זה ועלייתו אינו לשם שמים”. ומבאר שגם בנידון דידן, על ידי קניית אתרוגים מא”י טרם חג הסוכות, ישמח את העני הגר והלוי להחיות נפשם, ואם כן מקיימים בזה תכלית מצות עליית הרגל, ומצוה גוררת מצוה, לכן מהראוי לקנות למצוה מארץ הקדושה ולתת להם זכות קדימה^[2].

בעל ‘נפש חיה’ שפעל רבות עבור הענין, לא הסתפק בזה אלא אף רכש לצורך זה בעזרת סר ר’ משה מונטיפיורי ז”ל אדמות בכפר חיטין אשר בגליל^[3], שם ניטעו על ידו מאות, ויותר מאוחר אלפי עצי אתרוג, וכמו שכותב בשנת תרל”ד בספרו נפש חיה (סוף סי’ א): “והנה בשנה העבר בעז”ה קניתי שלש גנות בכפר חאטין הסמוך לטבריה ושם נמצא קבר יתרו, ונטעתי שמה ששה מאות עצי אתרוגים, ובשנה זו אקוה אי”ה לנטוע כמה אלפים עצי אתרוגים אצל ים החוילה, ומזה נוכל לקות לעלות אל המסילה העולה בית קל, להושיב משפחות לעבוד את האדמה ולשמרה, וגם יהיה לישראל אתרוגים למצוה כשרים בבירור בלי שום חשש כלל”.

כמה שנים לאחר מכן, פרסם בעל ‘נפש חיה’ קול קורא^[4] שיש להדר לרכוש מאתרוגי ארץ ישראל, וז”ל: “בשבטי ישראל יודע נאמנה, כי הוסכם אצל חכמי הדור שבכל מקום שהמצא תמצא אתרוג מארץ הקדושה, אין לברך לכתחילה על אתרוגי קארפו”.

כמאה ועשרים מגאוני הדור הצטרפו לקול הקורא, ובתוך החותמים היו מרנן גאוני הדור: ה’אבני נזר’, ה’תורת חסד’, ה’אמרי בינה’, הגאון רבי יהושע מקוטנא, ה’שפת אמת’ ועוד.

לאחר התעוררות מצד גדולי ישראל, לרכוש עבור המצוה החביבה אתרוגי ארץ ישראל, קנה האתרוג ה'ארץ ישראלי' מקום מכובד ברחבי התפוצות, ומאז החלה התפתחות מהירה במטעי האתרוגים בא”י, ופרדסים רבים נוספו על הפרדסים הקיימים.

בעיר יפו ניטעו אלפי אילנות אתרוגים, הן בגינות ובפרדסים שהיו זה מכבר, והן בחלקות אדמה חדשות שהפכו פניהם מחלקות ריקות ועזובות לפרדסי אתרוגים, על מנת לגדל בהם אתרוגים ולשלחם ליהודים אשר בתפוצות הגולה.

_{[1]. בתשובה שהתפרסמה בכת”ע ‘המליץ’ שנת תרנ”ז.}

_{[2]. למרות שרוב גידולי האתרוגים היו בידי הערביים, מ”מ היתה ‘מגמה’ ללמד את תושבי הארץ היהודים לגדל האתרוגים בעצמם, כדי שיוכלו להתפרנס בכבוד מגידול ומסחר האתרוגים ושיווקם לחו”ל.}

_{[3]. כפר חיטין הוא כפר חיטייא העומד במעלה ההרים לפני ים כנרת, רחוק מטבריה מהלך כשתי שעות, ואומרים ששם קבור יתרו.}

_{[4]. הובא בשו”ת נפש חיה סי’ ד.}