הרכבת אתרוגים – לצורך מה?

הרכבת אתרוגים – לצורך מה?

מטרת ההרכבה באופן כללי, תתכן מכמה סיבות. אחת מהן היא, בכדי לשנות ולשפר את טעם ואיכות הפרי ע”י השפעת הכנה – היא הבסיס שעליו הורכב הענף הרוכב. שאכן, למרות שאין בכח הכנה לשנות גנטית את הפרי הגדל על הרוכב, עם כל זאת בכוחה להשפיע על טעמו, מרקמו, גודלו וכדומה.

אולם המגדלים עצי אתרוגים שכל מטרתם היא עבור מצות ארבעת המינים בלבד, אינם נזקקים להרכבת עצי אתרוג מחמת הסיבות הנזכרות, כיון שאין להם תועלת כלל בשיפור טעמו או גודלו של הפרי, אלא מטרתם היא שכפי שההרכבה פועלת לשפר את הפרי בטעמו וכדומה, כך פועלת היא על מראהו החיצוני של הפרי, ומכוחה יוצאים פירות נאים ומשובחים בגידולם ותוארם יותר מהאתרוגים הבלתי מורכבים.

ואכן, בפולמוס אודות אתרוגי קורפו משתמע מתוך תשובות האחרונים, שהחשש למעשה ההרכבה היה מסיבה זו, שכן היוונים בני המקום שהרכיבו את עצי האתרוג שברשותם, עשו זאת על מנת לשפר את תוארו החיצוני של האתרוג בכדי להעלות את מעמדו ומחירו, וכפי שכותב האבני נזר (חו”מ סי’ קטו): “אולם מי יוכל לסמוך על הכשרים הבאים משם, וגם מי יודע איזה פסלנות עושים עכשיו מאחר שהוא תחת יד הערלים הרשעים, וזאת ידוע שע”י הרכבה נעשה הפרי משובח מאד ביופיו, ומצד הסברא כל פסלנות שיכולים לעשות עושים”^[1].

זו אכן היתה המטרה העיקרית של מגדלי קורפו, שכן כל מעלתם ועדיפותם של אתרוגים אלו על פני שאר אתרוגים, והביקוש אחריהם היה אך ורק מחמת המראה המיוחד שלהם, ורק היופי החיצוני שלהם פילס להם דרך בשוק האתרוגים והציב אותם במקום הראשון מעל האתרוגים משאר המקומות. וכך הצליחו לשווק את סחורתם המשובחת, למרות העמימות הגדולה ששררה סביב אתרוגים אלו, שכן המגדלים היוונים לא נתנו להיכנס לתוך הפרדסים, וכמו שכותב האבני נזר (חו”מ סי’ קטז): “ורק אתרוגי קורפו אשר ביד הערלים היוונים (הידועים במכתביהם שהם עמלקים) ימ”ש שאין מניחין שום יהודי בגנות שלהם ואי אפשר לבדוק”.

אולם בשאר המקומות המיוחסים בעולם, שגידלו אתרוגים למטרת קיום המצוה, והיו מבוקשים מצד היחוס ולא מחמת היופי, בהם לא היה קיים חשש שמא ירכיבו, שכן הרצון להוציא מן העץ אתרוגים יותר יפים ומשובחים בגידולם, לא היתה זו סיבה כלכלית מספקת בכדי שיתפתו המגדלים להרכיב את עצי האתרוג שלהם במין אחר. התועלת לא היתה שווה את הסיכון הרב שבהרכבה, שכן עצי אתרוגים אלו הניבו פירות יפים ונאים אף ללא הרכבה מעצם טבעם, וכפי שמכונה שמו של האתרוג בתורה: “פרי עץ הדר”, והרווח היחיד שיכלו להפיק מההרכבה, היה לכל היותר בריבוי כמותם של האתרוגים. ולכן מגדלי האתרוגים שכל מטרתם לצורך מצות נטילת ארבעת המינים, היו נזהרים בזה עד מאד, מאחר שכל פרנסתם היתה מגידול האתרוגים למצוה לחוד, על כן חששו שאם ירכיבו אותם תשתנה צורתם הידועה, דבר שיגרום לחששות אודות כשרותם ויגרום להם לאבד את מקור פרנסתם. ובייחוד שהמאמץ הרב הכרוך בפעולות ההרכבה לא הצדיק את התועלת המזערית.

ועל כן, השאלות הראשונות בקשר לאתרוג המורכב היו אודות אתרוגים שלא גדלו לשם מצוה בלבד, אלא למטרות נוספות, או שגדלו במקומות שמחמת תנאי מזג האויר ותנאי הקרקע לא היתה אפשרות לגדל אותם אלא על ידי הרכבה, וכפי הנראה מתשובתו של הג”ר שמואל יהודה קצינלנבויגן, שהנידון היה אודות אתרוגים שגדלו בבית השרים, והרי אתרוגים אלו לא גדלו לשם מצוה, אלא לנוי ולאכילה, ובאקלים שאינו תואם לגידול אתרוגים, וכפי שמציין בדבריו: “ולא רצו לצאת במורכבים אשר רבו כמו רבו בכל בתי השרים”, שכן באותה התקופה היה דרכם של השרים שבאותם המקומות, לבנות ארמונות וחצרות רחבי-ידיים שיכילו בתוכם כל מיני עצי פרי ונטיעות רבות, גם אלו אשר אין הדרך לגדל אותם באותו אקלים, ונטיעות אלו היו נטועים בתוך בית מוצל ומוגן, וכך היו מגדלים את האתרוג בתוך עציצים אשר במשך ימי הקיץ העמידום תחת כיפת השמים  כדי שיוכלו ליהנות מן האויר והשמש, אך כאשר קרבו ימות החורף הכניסו אותם לתוך מחסה מקורה ומוגן.

_{[1]. וראה עוד בערוך השלחן (סי’ תרמח סכ”ט) שכתב: “ושמא תאמר הרי אינם חשודים להכשיל רק מה שיש להם טובת הנאה (כמבואר ביו”ד סי’ קיח), איברא, דזה יש להם טובת הנאה רבה, דידוע דכל מורכב גדל ממנו פרי יפה, וכל שאינו מורכב הפרי אינו יפה, ובכל הפירות כן הוא, ואדרבא, תיקונם של אתרוני קורפ”ו זה הוא קילקולם, דבאמת הם יפים מאוד ואין דומה להם וזהו מפני הרכבתם”.}