הרכבה על כנת עץ החושחש

הרכבה על כנת עץ החושחש

פגיעת המחלה בפרדסים היתה חמורה וגרמה לפרדסנים נזקים קשים מאוד. ומאחר שלא היו ידועות אז שיטות הדברה יעילות, חיפשו מענה אחר לבעיה. ואכן, מצאו לה פתרון בצורת ‘הרכבה’, דבר שהיה פתרון נוח מאד ותועלתי מאד בכדי להינצל ממחלה זו. בעקבות זאת נאלצו מגדלי ההדרים באגן הים התיכון לשנות ממנהגם, ולהרכיב את עציהם על כנת עץ החושחש^[1] שהיה חסין בפני מחלה זו.

הפתרון נמצא בספרד, לאחר שפרדסנים הבחינו כי שלא כזני התפוזים המתוקים הרגישים ל’פיטופטורה’, עצי החושחש אשר שימשו בעיקר כהדרי נוי אינם נפגעים במחלה זו. שתילי תפוז שהורכבו על כנת חושחש הראו התפתחות תקינה, גם כאשר כל שתילי התפוז שגדלו על שורשיהם ניזוקו. תוך זמן לא רב יצא שמו של הממצא למרחוק, והציל את ענף ההדרים ברוב הארצות שבאגן הים התיכון. בארץ ישראל מצאו כי עץ ה’לימטה המתוקה’ עמיד אף הוא לפגעי הפיטופטורה, וגם הוא מקנה עמידות סבירה בפני מחלת ה’גומוסיס’ לעצים מזנים רגישים המורכבים עליה^[2]. בעקבות המרת שיטת גידול ההדרים מעצים שגדלו על שורשיהם לעצים מורכבים, שוקם ענף ההדרים בכל מקום שהותקף על ידי הפטרייה. אותה פטרייה חדרה גם לארץ הקודש בעיר הנמל יפו, ועם הופעת נזקי המחלה בעצי ההדר, פעלו המגדלים להצלת פרדסי האתרוגים על ידי הרכבתם על גבי כנות עמידות.

וכה מתאר פרופ’ הרב אליעזר גולדשמידט בגליון ‘אמונת עתיך’ (גליון 70):

המחלה הקשה הזו שגרמה למותם של עצי הדר רבים, התגלתה לראשונה בשנת תקצ”ב בפרדסי עצי תפוזים נטועים על שורשיהם באי מדיירה הנמצא במרחק של 700 ק”מ ממול לפורטוגל. באי הזה, ובשאר האיים לאורך אפריקה, נהגו האוניות שהפליגו מחופי צפון אירופה למזרח הרחוק להצטייד בתפוזים ולימונים ששימשו את הימאים ואת נוסעי האוניות, כתרופה נגד התפרצות מחלת הצפדינה הנגרמת בגלל מחסור בוויטמין C.

מחלת ההדרים הקשה הזו לא עצרה בתחומי האי מדיירה, והתפשטה לכל אזורי גידול ההדרים שלחופי ים התיכון, תחילה לספרד ומאוחר יותר גם לקלבריה באיטליה ולפרדסי יפו בארץ ישראל.

מן הראוי לציין, כי פטריות קרקע אינן נודדות למרחקים גדולים, ולכן בהחלט סביר כי המחלה לא פשטה מיד לכל המקומות בהם גדלו עצי הדר. וסביר כי עצי אתרוג בודדים שגדלו במקומות מרוחקים מפרדסים אחרים, דוגמת עצי האתרוג הבודדים שנמצאו בשכם באום אל פאחם ובכפר חיטין, נמלטו ממכת הפיטופטורה וניצלו מהמחלה הזו על אף בהיותם בלתי מורכבים.

ספק לכן באם ניתן להסתמך על חוות דעת שניתנו בתקופה שלפני ההתפרצות האפידמית במחצית המאה התשע עשרה בדבר כשרות האתרוגים ברוב שטחי גידול ההדרים באגן הים התיכון, ובמיוחד במקומות הקרובים לנמלים ושבהם שטחי הדרים רצופים, כיוון שאין בידינו כלים לבחון האם צמחים הגדלים כבלתי מורכבים היום, מקורם בזרעים שגדלו על עצי הדר שלא הורכבו מעולם.

נראה לנו כיתרון גדול להשתמש לריבוי שתילי אתרוגים בעצי אם ובצאצאים של עצים כאלה שאותרו במקומות מרוחקים מגידול מסחרי של הדרים, דוגמת עצי האתרוג הבודדים שנמצאו בעבר בכפר חיטין בשכם ובאום אל פאחם בארץ ישראל ובעצי האתרוגים שנמצאו בגולה שבהרי האטלס ותימן.

פרופ’ הרב משה בר-יוסף מציין בדבריו (שם) אודות נידון זה: “ומכאן לשאלת ההתייחסות לעדויות והכשרים של אתרוגים שניתנו על ידי רבותינו הקדושים לפני פרוץ מחלת הפיטופטורה, ברור כי המחלה האפידמית הזו שינתה את התוואים. וגם אם לפרדסי אתרוגים במקום כלשהו ניתנו בעבר בטרם התפשטות הפיטופטורה הסכמות והכשרים של גדולי הפוסקים של הדורות שהיו תקיפות ההסכמות הללו לגבי העצים הגדלים שם, היום עומדת בספק גמור ומחויבת בחינה מחודשת”.

מחלת עצי האתרוג לא התפשטה באיזור ההררי

בדבריו (שם) מתייחס גם לענין אתרוגי מרוקו הגדלים באיזורים ההרריים. דבריו חשובים מאד להבנת יחודיותם של אתרוגי מרוקו מבחינה זו:

ולא רק באירופה נפגעו עצי ההדר ובכללם גם עצי האתרוגים על ידי מחלת השורשים הזו, אלא גם במרוקו, אך לא כל המקומות במרוקו נפגעו על ידי המחלה הזו. המקומות הראשונים להיפגע היו אזורי גידול ההדרים באזורי השפלה ובעיקר ליד הנמלים, ולכן הפטרייה הזו המועברת בעיקר בקרקע לא חדרה לאזורים רחוקים יותר וגבוהים יותר, כי נוהגם של גורמי מחלות קרקע מסוג הפיטופטורה המצוידים בשוטונים המאפשרים להם לנוע במים – לעבור מהעצים הנגועים המצויים בקרבת תעלות ההשקיה לעצים אחרים המושקים מהתעלה, וכן גם מעצים נגועים שגדלו במקום גבוה לעבר העצים הגדלים במקומות הנמוכים.

וזו הסיבה מדוע עד כה טרם נפגעו העצים הגדלים במקומות הגבוהים יותר בשפכי כמה נחלים בהרי האטלס במרוקו על ידי המחלה הזו שתפוצתה האפידמית באגן הים התיכון התחילה רק בסוף המאה התשע עשרה. אך לא רק במרוקו לא נפגעו כל עצי האתרוגים על ידי הפטרייה הזו, כך היה המצב גם בארץ, ואכן רוב מטעי האתרוגים הכשרים אצלנו מקורם מעצים שגדלו הרחק מפרדסי יפו היכן שהתרכז בעבר עיקר גידול האתרוגים, אלא בעצי אתרוג בלתי מורכבים שנאספו מכמה מקומות רחוקים וגבוהים ומבחינה היסטורית בלתי טיפוסיים לגידול הזה, דוגמת שכם כפר חיטין ואום אל פאחם.

_{[1]. עץ ה’חושחש’ הוא עץ פרי ממשפחת התפוז, שפירותיו אינם ראוים לאכילה ונקרא ‘תפוז יערי’. וראה בחזון איש (כלאים סי’ ב ס”ק ט) שכתב: ונראה דתפוז יערי-חושחש, מין אחד עם התפוז, עכ”ל. ולדבריו, מותר להרכיב חושחש על עץ תפוזים דחשיב מין במינו וליכא בזה איסור כלאים. אולם עיין במנחת שלמה (ח”א סי’ עא) שחולק על החזון איש בקביעה זו: "אמנם על עיקר הרכבה זו תמיהני איך מרכיבים אותם ומקיימים אח”כ את האילנות המורכבים, הרי כל שהטעם חלוק הרבה הוי כלאים גמור ואין לך חילוק טעם גדול מזה, ומהיכי תיתי נאמר מסברא שהם מין אחד אלא שהחושחש הוא מדברי, ועי’ בירושלמי (סוטה פ”ח ה”ה), וצ”ע". עכ"ל.}

_{[2]. הלימטה המתוקה פחות עמידה מהחושחש, אך בשיטות גידול מסויימות באדמות חוליות, ניתן היה להרכיב ולגדל הדרים גם עליה.}