המגדלים חוששים מגילוי ההרכבה

המגדלים חוששים מגילוי ההרכבה

יש שהעלו הסבר אחר, ולפיו, כיוון שבמשך שנה אחר שנה, באופן רציף, נמצאו היהודים בפרדסים ובסביבתם, חששו בעלי הפרדסים לעשות איזה שינוי או מעשה הרכבה בעצים, מאחר שמעשה הרכבה הוא דבר שלא ניתן להעלים כלל, על כן פחדו אותם נכרים לאבד את מקור פרנסתם מחמת זה, כאשר הדבר יוודע ליהודים.

וכמו שכותב הג”ר רבי משה ווייזגאן אב”ד בעיר מרקש (קובץ כינוס תורה שנת תשמ”ג עמ’ פד): “אין שייך כלל ההרכבה באתרוגים הנז’ מהרבה טעמים נכונים: א’, מפני שבעלי אילנות של האתרוגים הם בקיאים היטב בכל הדברים הפוסלים את האתרוגים ונזהרים בהם הרבה כי מוכרים אותם בדמים יקרים אם יהיו כשרים, וג”כ אם ירכיבו אותם תשתנה צורתם הידועים בה וידעו הכל שהם מורכבים ופסולים”.

מקור לסברא זו כשלעצמה, מצאנו בדברי השואל ומשיב (תליתאה ח”א סי’ קמד ד”ה והנה בטוש”ע) שכתב אודות נאמנותו של סוחר אתרוגים המעיד שהאתרוגים שבידו אינם מורכבים: “וגם נראה דעכ”פ התגר מתיירא שמא נבדוק ולא נמצא הסימנים של אתרוג ואז יתברר שקרו, דלהיפך לענין לאסור ודאי הסימנים מוכיחין שהן פסולים, וא”כ במלתא דעבידא לגלויי ודאי מהימן, ובפרט תגר דלא מרע אומנתיה”. וכן גם דעת הבית אפרים (שם ד”ה והנה הארכתי, וד”ה סיומא דפסקא) דיש לסמוך על האומדנא דתגר לא מרע אומנתיה, כמבואר במנחות (מג ע"א).

אלא שההסבר הנזכר עדיין אינו פותר את התעלומה, שכן כמעט בכל מקום בו התרכז גידול אתרוגים מסחרי – לא עמדו המגדלים בפני הפיתוי, והשביחו את מטעיהם על ידי פעולות הרכבה שונות^[1], וכפי הנראה, ההכרח בהרכבת העצים עלה בהרבה על החשש מפני איבוד מקור פרנסתם, ואם כן כיצד יתכן שבמרוקו לא עסקו בהרכבת עצי האתרוגים, ובמה שונים המגדלים ה’ברברים’ הפרימטיבים שבהרי האטלס, מן ה’פלאחים’ הנבערים והנחשלים שבארץ הקודש?

בכדי להבין את הענין לאשורו, עלינו להחכים מעט בנושא ההרכבה בעץ האתרוג, הן מהפן ההלכתי – בנידון האתרוג המורכב, והן להבדיל, מהפן הבוטאני, כיצד ומדוע מתבצעת הרכבה בעץ האתרוג, ולאחר שנבין כיצד הדברים פועלים, מהי מטרתם ומהי תועלתם, נבין היטב מדוע במרוקו לא נמצאו עצי אתרוג מורכבים, וכיצד המציאות עצמה מעידה כאלף עדים על יחוסם ונקיונם של אתרוגים אלו.

_{[1]. והנה עיין בזכר יהוסף (ח”ב סי’ רלב ד”ה ועי’ בנחלת יעקב) שכתב לפקפק על סברת ה'שואל ומשיב' במה שכתב דתגר לא מרע אומנותיה, אולם עיקר טענתו היא בנידון ה'שואל ומשיב', דאיירי באתרוגי קורפו שאפשר לעמוד על הדבר רק ע”י בדיקת סימנים, דבכה”ג לא חשיב דאיכא למיקם עלה כמו שכתב בארוכה וכן לא חשיב שמפסיד מכיסו, עיי”ש. משא”כ בנידון דידן באתרוגי מרוקו, שכל נטיעתם ומסחרם אך ורק לצורך קיום המצוה, וכמו כן לא בעינן למיקם עלה ע”י הסימנים אלא אפשר לעמוד על הדבר בבדיקת העצים עצמם. מעתה, בפשטות, גם הזכר יהוסף יודה שבכה”ג שפיר סמכינן על החזקה דלא מרע חזקת אומנתו.}