כפי שהזכרנו, בדברי חז”ל והראשונים לא מצאנו התייחסות לנושא האתרוג המורכב, ולא נתפרש לנו דעתם מה דינו של האתרוג המורכב, ומאיזה טעם יש לפוסלו, אמנם הפוסקים שדנו אודות דינו של אתרוג זה, כתבו כמה טעמים לפסול אתרוג המורכב:
א. הלבוש (סי’ תרמט ס”ד) כותב, כי אתרוג המורכב גדל בעץ שהורכב על מין אחר, הינו פרי שנוצר מאילן שנעשה בו איסור כלאים, ואין להשתמש לקיום מצוה בפרי מאילן שנעשתה בו עבירה.
ב. המהר”ם אלשיך (סי’ קי) כתב כמה טעמים לאסור. הראשון, שבגמ’ סוטה (מג ע"ב) מבואר לענין ערלה, שכאשר מרכיבים ענף מעץ צעיר [הנקרא ‘ילדה’] שעדיין לא עברו עליו שלש שנים, בעץ מבוגר, מתבטל הרוכב הצעיר כלפי האילן המבוגר – ‘בטלה ילדה בזקנה’, ואין פירות הרוכב אסורים בתורת ערלה. ומעתה הוא הדין לגבי אתרוג המורכב, שבטל לגבי כנת הלימון שעליה הורכב, ועל כן אינו נחשב לאתרוג כלל.
ג. יניקת הרוכב מן הכנה יוצרת כעין תערובת [שאין אפשרות לאמוד אותה כמותית], ונמצא שבפרי האתרוג המורכב מעורב חלק הכנה, ו’אתרוג’ בעי רחמנא ולא ‘מקצת אתרוג’, וכפי שחצי עבד וחצי בן חורין אינו מוציא בן חורין ידי חובתו במצוות, כך גם לא יכול צד הלימון להוציא ידי חובה בתורת אתרוג.
ד. וכתב עוד (וכן כתב הט”ז סי’ תרמט ס”ק ג), שכיון שמעורב בפרי המורכב חלק שניתן בו על ידי כח ה’כנה’ [היינו עץ הלימון או החושחש], ואנו דנים חלק זה כמאן דליתא, על כן אנו דנים אתרוג זה כ’חסר’, ומוסיף ואומר, שאף בשאר ימי החג ש’חסר’ כשר בהם, עדיין יש לפסול מטעם זה, שמא לא נותר כשיעור כביצה מחלק האתרוג שבו, שהרי לא ניתן לאמוד כמה יש בפרי זה מחלק האתרוג וכמה מחלק הלימון.
ה. אתרוג שהוא ככדור או שגידלו בדפוס עד שנשתנה מתואר אתרוג – פסול, וכל שכן אם חציו הוא מין אחר לחלוטין דגרע מאתרוג שנשתנה צורתו, ופסול למצוה.
ו. המג”א (סו”ס תרמח ס”ק כג) כותב, שיש לפסול אתרוג מורכב מחמת שאין עליו שם אתרוג כלל, והיינו שהפרי הנוצר על ידי ההרכבה יש בו תערובת מכוחם של שני העצים שמהם הורכב, ועל כן נחשב כפרי חדש בפני עצמו, וכעין זה כתב בשו”ע הרב (סי’ תרמח סעי’ לא): “אתרוג המורכב, דהיינו שהרכיבו ענף אחר לתוך אילן האתרוג וגדל מהן מין הדומה לאתרוג, פסול, שאין זה אתרוג כלל, אלא הוא בריה בפני עצמה”.
בספרי הפוסקים לדורותיהם נאמרו טעמים נוספים בפסול אתרוג המורכב, אך ראוי לציין לדברי הרמ”א שבסיום תשובתו בענין (שו”ת הרמ”א סי’ קיז) כתב: “והנה לא אוציא לעז על הראשונים שנהגו לברך על אתרוג כזה במקום הדחק, מכל מקום לא שבקינן היתרא לברך על אלו שלא בדוחק גדול”. וכן הב”ח בתשובתו (סו”ס קלו) מסיק, דאין למחות ביד המברכים על אתרוג המורכב כשאין שם אחר – ‘וכן נהגו בכל מקום כפי מה ששמעתי’.
וכ”כ הפנים מאירות (ח”ב סי’ קעג), שמכיון שיש לאתרוג המורכב טעם וריח כאתרוג ממש, הסומך עצמו על דברי הראשונים לברך עליו יצא ידי חובתו בדיעבד, כי לא מצאנו טעם לפסול אתרוג המורכב מן התורה, עיי”ש. אולם המשנה ברורה (סי’ תרמח ס”ק סה) כתב: “אתרוג המורכב, הסכימו הפוסקים שהוא פסול דלא מקרי אתרוג כלל”, ובשער הציון (שם ס”ק ע”ג) כתב בשם הבכורי יעקב, דמה שכתב הפנים מאירות דמורכב אין פסול מדאורייתא, הוא כנגד כל הפוסקים שהזכיר שם מקודם. ולענין האם ליטלו ללא ברכה כאשר אין בנמצא אתרוג כשר, הביא המשנ”ב (שם) שתי דעות בדבר: “ודע, שהסכימו האחרונים דיש להחמיר לענין המורכב אפילו בשאר ימים. ואם אין לו אחר בעיר, יש ליטלו כל שבעה בלא ברכה, ויש מחמירין דאפילו ליטלו בלא ברכה גם כן אין כדאי, דלמא אתי למיסרך לצאת בו תמיד”, עכ”ל.
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות