החרם נגד אתרוגי קורפו

החרם נגד אתרוגי קורפו

עם השנים התעצם המאבק נגד אתרוגי קורפו. בשנת תרל”ה כתב רבי יוסף זכריה שטרן^[1] תשובה בה יוצא נגד אתרוגי קורפו, וכן הגיע בעצמו אל משכנו של רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ”ל אב”ד קובנה, והעיד בפניו, כי אשתקד, מורי הצדק בווילנא – הרה”ג רבי בצלאל הכהן והרה”ג רבי יוסף סאקאוויץ, אסרו לקחת למצוה את אתרוגי קורפו. רבי יוסף הוסיף וביקש מאת הגאון רבי יצחק אלחנן, כי יוציא אף הוא איסור כללי וגורף על אתרוגים אלו. רבי יצחק אלחנן הסכים להכריז איסור על אתרוגי קורפו, אולם לא איסור עולם ואף לא לכל ישראל, כי אם איסור לשעה ורק על בני עדתו יהודי קובנה, וכה נאמר באיסורו שנתפרסם מעל דפי ‘הלבנון’ (שנה יא גליון לט):

כאשר נתודע בבירור נכון, דבר התאחדות שעשו היוגבים התגרים באי קארפו, לייקר מחיר האתרוגים מאה שערים מהמחיר הנהוג עד כה, וינצלו כסף אחב”י המהדרים אחרי אתרוגים מהודרים אחרי ראותם בנסיון, כי אחב”י יפזרו כספם להדור מצוה גם יתר הרבה משליש במצוה, מי יודע אם לא ייקרו עוד בכפלים ומהם יראו וכן יעשו היוגבים והכורמים משארי ארצות, לאבד ממון ישראל, ע”כ גמרנו אנחנו הח”מ בצירוף הסכם כל נכבדי עירנו, לאסור איסור על נפשנו בעירנו בשנה הזאת מלצאת מצות ד’ מינים באתרוגי קארפו, עד שיודע לנו בבירור הכשרם, וכי היוגבים והתגרים ישובו מדרכם הרע באמת, מלנצל עוד כסף ישראל במחיר אכזרי כזה. תקותנו חזקה כי גם שארי קהלות קדושות שבישראל, יתעוררו ג”כ לאסור את אתרוגי קארפו לבלי יופסד ח”ו ממון ישראל”.

באנו עה”ח יום ו’ עש”ק ב’ אייר התרל”ה פה קאוונא

נאם יצחק אלחנן החופק”ק

נאם צבי הירש האלברשטאט

ונאם אהרן בהרב משולם זלמן זלל”ה

במכתב זה רואים אנו, כי לא הייתה דעתו מוחלטת באופן ודאי שהאתרוגים אכן פסולים, אלא שישנן חשדות לכך, ועל כן כתב שהאיסור הינו “עד שתתברר כשרותם”, ולמרות זאת יש לאסור אותם, משום שהסוחרים מייקרים את השער של מחיר האתרוגים. כאשר היוונים בקורפו, אותם בעלי הפרדסים הבינו שהיהודים צריכים להם, חדלו להתחרות ביניהם, ועשו יד אחת (קרטל) לייקר את מחיר האתרוגים פי חמישים או אפילו פי מאה מהמחיר הנהוג, וניצלו את כספם של היהודים המהדרים אחר האתרוגים הנאים.

איסורו של האי רב גאון וצדיק רבי יצחק אלחנן זצ”ל, על אף שנאמר רק ליהודי העיר קובנה, עשה רושם כביר בכל מקום ששמעו הגיע, ומאחר שבין יתר דבריו באיסורו הביע את תקוותו “כי גם שארי קהילות קדושות שבישראל, יתעוררו גם כן לאסור את אתרוגי קורפו לבל יופסד ח”ו ממון ישראל”, החרו החזיקו אחריו הרבה רבנים יחד עם פרנסי הקהילות, לאסור את אתרוגי קורפו בעריהם. בתוך זמן קצר, הצטרפו לחרם כמאה חמישים רבנים חשובים, ובתוכם הג”ר ישראל סלנטר זצ”ל והג”ר שלמה קלוגר זצ”ל אב”ד בראדי שבגליציה, וכולם כאחד חתמו על החרם, משום שסברו שלפי הממצאים שהובאו בפניהם אין לברך על אתרוגי קורפו כלל וכלל.

נשוב ונציין, כי אף לאחר שרבים מגדולי ישראל אסרוהו, עדיין היו רבים שברכו עליו, ולא בכדי. כפי שצוין לעיל, אתרוגי קורפו היו מרהיבים בגידולם ובניקיונם הרבה מעבר לשאר האתרוגים, לרבות הפיטם שהתנוסס על ראשם לתפארה. אלו שלקחו אתרוג זה – היה להם על מי לסמוך, הם סמכו על גדולי וצדיקי הדורות שלקחוהו וקיימו בו את מצות “ולקחתם לכם”, הלא הם מרנן ארזי הלבנון הגאונים הקדושים: הנודע ביהודה, החוזה מלובלין, הרה”ק מבארדיטשוב, המגיד מקאזניץ ועוד^[2].

הרחבנו בנושא ה’קורפו’, בכדי שנבין מה הביא לכך שאתרוגי מרוקו החלו להגיע גם לארצות אשכנז. שכן בעקבות החרם של רבים מגדולי התורה, וקביעתם שישנו איסור לברך על אתרוג זה, נוצר צורך בקרב בני אשכנז לאתרוגים חלופיים.

[1]. רבה של העיר שאוול אשר בצפון-מערב ליטא, שהייתה העיר השלישית בגדולה בליטא. בעל שו”ת ‘זכר יהוסף’ ומגדולי המשיבים בדורו.

_{[2]. אולם עיין בשו”ת אבני נזר (חו”מ סי’ קטו), שכתב לפקפק בקביעה זו, שאם קדושי עליון כמו החוזה מלובלין השתמשו בהם אזי בהכרח שאין בהם חשש הרכבה: “והנה שמעתי שהרבי מלובלין זצוקללה”ה שיבח הקרפי, וזה היה עמוד גדול לסמוך כי מסתמא צפה ברוח קודשו שאינם מורכבים, ובוודאי העולם סומכים עליו, וע”כ יוצאים לכתחילה בהקרפי. אולם זאת שמעתי בבירור שמה שחסידי פולין אינם נזהרים באיסור חדש, נצמח מחמת כי בבית הרבי מלובלין זצללה”ה היו נותנים על השולחן גראפי”ס חדש, כי הרבי אמר מאחר שזקנו הב”ח התיר אין לחוש, וע”כ יכול להיות שלכן לא חשש הרבי מלובלין זצלה”ה ג”כ לחשש מורכב, מאחר שהב”ח התיר בתשובה המורכבים שמראיהם מראה אתרוג, היינו שמרכיב ענף אילן אתרוג בתוך אילן לימוני ואף שיש בו ריח לימוני, ואם זה היה טעמו, מן הדין עלינו לחוש לשיטת רוב אחרונים החולקים על הב”ח בזה”, עכ”ד.}