כבר בימיו של השבות יעקב היו שהשיגו על תשובתו – הן על הטענה שההדסים הנמצאים באותם גנים הם מורכבים, והן על מסקנתו שעדיף להשתמש בהדסים יבשים שבאים מאיטליה מלהשתמש בהדסים אלו. בין המשיגים היה החכם צבי, המבאר בתשובתו (שו"ת חכם צבי ח"א סי' קסא), שאין מקום לחשש שהעלה השבות יעקב, מפני שההבדלים בין גודל ענבי ההדס והגרעינים שבתוכם קשורים למגוון הזנים הקיימים בהדסים, וכן למועד שבו קוטפים את ההדסים. בקטיף מוקדם ישנם פירות בוסר קטנים, לעומת הפירות הבשלים כשהם גדולים, ואם נתחיל לחשוש לכל שינוי כזה – נמצאנו אוסרים כל הפירות בעולם.
לאחר מכן הוא מתייחס לתופעה 'החדשה' – גידול הדסים בארצות אירופה הקרות, והוא מעיד על החידושים הטכנולוגים של ימיו, שאפשרו כנראה גם גידול הדסים בפרדסי מלכים ושרים. ולא זו בלבד שהכשיר הדסים אלו, אלא פוסק, שמי שיש בידו אפשרות – מחויב להתאמץ ולרכוש דוקא הדסים משולשים אלו, ולא להסתפק בהדסים שוטים הבאים מאיטליה שקיים ספק גדול בכשרותם, וז"ל:
שאלת לבאר לך מה דינן של הדסים הללו הנמצאים באמשטרדם והמבורג תלתא בחד קינא ותלושין לשעתן מן המחובר, והדורים בכל מיני יפוי והדור. לפי שראית בס' נדפס מחדש נקרא שבות יעקב שכתב שיש לחוש ולאסרם משום חשש מורכב, וכל הנוטלם רמות רוחא הוא וגס לבו בהוראה ע"כ:
תשובה: בעל הספר הנ"ל לא חש לקמחיה ושרא ליה מאריה, כי דבר סרה על עבדי הי"ת החרדים אל דברו לקיים המצות כתקנן, לא ממידת חסידות לבד אלא אף מעיקר הדין וכמו שנבאר בעז"ה, וגם נעלם ממנו עיקר הפיסול שיש בהדסים הללו שמביאים מאיטליאה וסבור היה שאין פיסולם אלא מחמת היובש, וטעה בזה כי ההדסים הללו מעיקר הדין פסולים הם, והם נקראים הדס שוטה… ומ"ש עוד בס' הנ"ל, שכיון שההדסים הבאים מאיטליא ענביהם קטנים ועגולים ואין בהם שום גרעינין, והנמצאים אצלנו ענביהם ארוכים וגדולים ובתוכם נמצאו כמו גרעינים גדולים, יש לחוש להם שהם מורכבים אינו כלום, דאטו כל מיני ענבי הגפן שוים, הלא יש מהם ארוכים ויש מהם עגולים ושחורים ולבנים, וכן כל מין תאנים אינו שוה יש תאנים שחורות ויש לבנות ארוכות ועגולות, וכאותה ששנינו במשנתנו כל מין תאנים (דהיינו שחורות ולבנות) אחד, וכן בזיתים ותפוחים ואתרוגים ובכל הפירות יש מהן ארוכות יש מהן עגולות ומכל מיני צבעים, השפוט נשפוט בעבור זה שהאחד מהם מורכב הא ודאי לא. ומה שאין נמצא דבר בתוך ענבי הדסי איטליא ונמצאים בתוך שלנו, הוא ברור ליודעים שהדסי איטליא נתלשים באמצע הקיץ עודם בוסר וקטנים ועדיין אין זרעם בהם, ושלנו בשילהי קייטא וכבר נגמר פריו וזרעו בו למינהו[1].
ומה שרצה להכריח פיסולם שאילולי כן היו הדורות אשר לפנינו משתדלים לנטעם בגבולנו כדי לצאת בהם ידי חובת מצוה, אומר אני, וכי זו בלבד המציאו דורות הללו אשר מלפנים לא ידעום? והלא כמה מיני פירות וירקות ואילנות הביאו לנו מארצות רחוקות והם מגדלים אותם בתחבולות גדולות והוצאות מרובות וטורח רב אשר לא שערום אבותינו, מה גם כי אף בזמנינו לא כל אדם זוכה למצוא מהדסים הללו הגדלים בפרדסי המלכים והשרים אם לא בדמים יקרים ובהשתדלות עצום, ומי יודע אם גם בימים ההם היו גדולי ישראל מחפשים ולוקחים לעצמם מן ההדסים הללו אם היו מצויים בעירם.
ואני תמה מזה החכם שבשביל שינוי מועט שבין אלו ההדסים רצה לדונם במורכבים, ואישתמיטתיה תלמוד ערוך במקומו האי אסא מצראה דקיימא שבעה שבעה בחד קינא כשר להושענא[2], ואין לך שינוי גדול מזה ואעפ"כ אין בו חשש הרכבה ולא פקפוק מין אחר…ואף לא דרך סלקא דעתך, שהרי כשהקשו בגמ' פשיטא משני מהו דתימא הואיל ואית ליה שם לווי וכו' דהיא סברא דחוקה כמו שהקשו בתוס' (ד"ה ואימא) ולא קאמרה סד"א ניחוש להרכבה קמ"ל, ש"מ דאף שדרך ההדסים להיות בני תלתא תלתא בקינא ונטיעה זו בת שבע, לא עלה על דעת אדם לחוש לזו משום הרכבה אף שהיא משונה שינוי גדול עד מאוד מחברותיה. כ"ש בשינויים שכתב בעל ספר זה, שאינן שינויים כלל כמו שביארנו, ומאין הרגלים או מי החולם חלום שבשביל שינוי אחד שיראה במין ממיני הנטיעות שיחוש לומר שאחת מהן מורכבת…
ודאתאן עלה ההדסים הללו שהם בני תלתא תלתא בחד קינא ותלושין לשעתן לא די שהם מצוה מן המובחר, אלא שאני אומר שכל שיש בעירו מן ההדסים הללו ויכול לקנותם אפילו בדמים יקרים מחוייב הוא לקנותם כדין האתרוג ושאר המינים, ואסור לו לברך על אותן ההדסים שוטים הבאים מאיטליא. ומהרא"י ומהרי"ק מודים בזה ואין אדם חולק בדבר, ולא נאמרו הדברים שבפסקי מהרא"י ומהרי"ק אלא במקום וזמן שאי אפשר למצוא מאלו הכשרים, והנלע"ד כתבתי.
[1]. וכמו שכתב החכם צבי סברא זו אודות ההדסים, כך משער המנחת יצחק (ח"ח סי' נח), שאליבא דאמת גם באתרוגים שאין בהם גרעינים הנראים במבט ראשון – גם בהם יש גרעינים קטנים אלא שלא ניכרין מחמת קטנותם: "ואמרתי על אתר השערתי, דחוץ מן ההלכה שאין חסרון הגרעינין מוכיחים לפסול, עוד נראה דיש בזה חסרון ידיעה בהמציאות דאפשר שמחמת שתולשין אותם מן העץ קודם שנגמרו כל צרכם, אין ניכרים בהם הגרעינים מחמת קוטנן" עכ"ל. ובאמת שכך הם פני הדברים, שגם באותם אתרוגים שאין בהם גרעינים מ"מ יש בהם בתוך המיץ נקודות חומות שהם בעצם גרעינים מזעריים ביותר שלא נראים מיד לעין, אלא רק אחרי פתיחתו של האתרוג והתבוננות עמוקה בתוך פלחיו, וזהו תחילת הגרעין שמתהוה בעת גידולו. וכן בעל שבט הלוי (שם) מעלה סברא זו: "ומכ"ש אם יתברר שחסרון הגרעינים הוא מחמת שלא נתפתח האתרוג עד כדי הצמחת גרעינים ניכרים, אעפ"י שבכח ישנם, א"כ אין חשש כלל".עכ"ל. וכן מעלה סברא זו גם הזכר יהוסף (או"ח סי' נג), אודות הענבים שאין בהם חרצנים, שבאמת גם באותם ענבים ישנם חרצנים אכן מכיון שהחרצנים קטנו מאוד קשה להבחין בהם: "אחרי שנתעוררתי על ידו ובחנתי וראיתי כי יש בה'קארינקעס' בתוכם לובן וניכרים החרצנים שבתוכם היטיב, כאשר הראיתי לכמה אנשים שהיו אז בביתי וראו בעין פקוחה שהכירו החרצנים כאשר פתחתי אותם שניכר היטיב החרצנים גם בלי זכוכית מגדלת, ולכן למותר לדבר כלל מה'קארינקעס' נידון החרצנים שהוא דבר שאפשר לברר לכל במציאות שיש להם חרצנים כאשר יבחין כל אחד כשיפתח את הפרי בצפרניו" עכ"ל. אולם עדיין לכאורה יש לפקפק בזה, חדא, שגם באתרוגים גדולים מאוד מצינו שיש שאין בהם גרעינים, ומעתה א"א לומר שיש בכל אתרוגים גרעינים אלא שלא נתפתח האתרוג כראוי בגלל שקטפו אותם בעודם קטנים, ועוד, אף שיש באמת בהם מעין גרעינים הנראים כזרעים זעירים אך קשה להגדירם כגרעינים, כיון שלא יצלחו לזרע.
[2]. עיין בגמ' (סוכה לג ע"א), דמכשרינן הדס מצראה למצוה, והיינו הדסים שגדלים שבעה שבעה עלים בקן אחד, הרי חזינן שאותם הדסים משונים מאותן הדסים שבכל העולם, שבכל העולם גדלים תלתא תלתא בקן אחד ובמצרים גדלים שבעה בקן אחד, ואפ"ה הן כשרים, עיי"ש.
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות