הופעת נידון האתרוג המורכב

הופעת נידון האתרוג המורכב

פולמוס האתרוג המורכב משתרע על פני כארבע מאות וחמישים שנה, ועל פני מאות רבות של חיבורים, פסקי הלכות וחילופי שו”ת בין גדולי ישראל. כאמור, בפרק זה אנו מקדישים תשומת לב בעיקר אודות הבנת דברי רבותינו גדולי אחרונים בדיוניהם ההלכתיים, והכרת הדברים בפן הצמחי-בוטאני, וכפי שהדברים משתקפים לאור המציאות בפרדסי האתרוגים במרוקו.

שאלת האתרוג המורכב, האם יוצאים בו ידי חובת המצוה וכשר לברכה, אינה מוזכרת כלל בדברי חז”ל וגם לא בראשונים. למרות שכאמור, עצם מעשה הרכבת עצי-פרי זה בזה כבר מוזכר בדברי חז”ל במשנה ובגמרא בכמה מקומות, כגון במשנה (שביעית פ”ב מ”ו), לגבי נטיעת אילנות בערב שביעית: "אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה", ועוד. ומזה שלא דנו כלל אודות כשרות אתרוג המורכב, עלינו להסיק שלא היה נהוג בזמניהם להרכיב עצי אתרוגים.

הפרופ’ הרב אליעזר גולדשמידט הי”ו^[1], נותן לכך הסבר היסטורי ומדעי, שכן הרכבת אתרוג אפשרית רק עם מיני הדר אחרים (כמבואר בהמשך בארוכה), ובאותה תקופה בארץ ישראל ובבבל לא היו מיני הדרים אחרים שעליהם ניתן להרכיב את האתרוג, שכן מיני הדר אחרים כלימון תפוז ודומיהם, חדרו למזרח התיכון רק שנים רבות לאחר מכן בתקופת ימי הביניים, זו הסיבה שלמרות שידעו והכירו את מלאכת ההרכבה, בעצי אתרוגים לא היה הדבר מעשי כלל.

אזכורים ראשונים בדברי הפוסקים

המקום הראשון בו אנו מוצאים את הנידון בענינו של האתרוג המורכב, הוא לפני כארבע מאות וחמישים שנה בשו”ת הרמ”א (בתשובה קיז), וכך כותב הרמ”א בזו הלשון:

ומאחר שכבר נתבאר שהמורכב לא נקרא אתרוג א”כ לא נכשירהו, ואין לנו בו אלא מה שאמרו חכמים. וכבר שמעתי מזקן אחד שאלו מיני הפירות הנקראים מורנצ”י (תפו”ז) או הלימונ”י (לימון) עצמן דרים משנה לשנה על האילן וגם יש להם כל הסימנים הנאמרים בגמ’, וכי סלקא דעתן להכשיר פירות אלו בתורת אתרוג. ולכן המורכב כאחד מהם, ואין להכשיר רק האתרוג ולא שאר המינים.

בהמשך, בסימן קכו, מובאת תשובה נוספת מאת שאר בשרו הג”ר שמואל יהודה קצינלנבויגן זצ”ל^[2], ז”ל:

על דבר האתרוגים המורכבים בלימונ”י, זיל קרי בי רב הוא בארצינו שלא לצאת בו אפילו ע”י הדחק. ומפי הגאון א”א ז”ל שמעתי, כי פעם אחת קרה מקרה בפדוואה שלא היה לכל הקהל כי אם אתרוג אחד, ויהי כאשר שלחו אותו מקהל האשכנזים לקהל הלועזים, פגעו השטודנט”ו (= תלמידי האוניברסיטה) באיש המביא אותו וגזלוהו ממנו ופדאוהו מהם בדמים יקרים, ולא רצו לצאת במורכבים אשר רבו כמו רבו בבתי השרים.

שאלה זו לא פסחה גם על ארץ ישראל, ואף שם נשאלו הרבנים אודות האתרוג המורכב, כמבואר בשו”ת מהר”ם אלשיך (סימן קי):

השתא הכא שנת השמ”ו בעיר אלקינו צפת נשאלנו, אם יוצאין בחג באתרוג מורכב אם לאו וכו’, וראינו מי שרצה לנהוג היתר תולה עצמו על אחד מן המורים שבארצינו שהורה שיוצאים בו, עם היות שכל שאר חכמי העיר חולקים ומעידים שכל חכמי צפת רבנים ושופטים אשר קדמונו היו מרחיקים האיסור עד מאד. ומדאגה מדבר פן תתפשט הוראה זו להקל באיסור תורה, אמרתי לבא בספר כתוב על הדבר בקיצור נמרץ למען ירוץ קורא בו.

_{[1]. תחומין ח”ב עמודים 136-146 שנת תשמ”א.}

_{[2]. הג”ר שמואל יהודה קצינלנבויגן בעל ‘דרשות מהר”י מינץ’, היה בנו של המהר”ם פאדווה, בן דורו ושארו של גאון ישראל הרמ”א זצ”ל. היה מגדולי הדור וכיהן כראש הרבנים וריש מתיבתא בוינציה, נפטר ו ניסן שנ”ז, ומ”כ בפאדווה.}