והנה כמה מהפוסקים, כאשר דנו אודות החסרון הגרעינים באתרוגי מרוקו, השוו את שני הנידונים זה לזה, ועל פי זה הכריעו, שכמו שלהלכה נקטינן כדעת החכם צבי ודעימיה דאין לחוש מחמת שינוי קטן למעשה הרכבה, ה"ה דאין לחוש משום חסרון הגרעינים באתרוגי מרוקו למעשה הרכבה.
ובאמת נראה שהנידון אודות הדסי פראג, תואם להפליא לפולמוס שהתעורר באתרוגי מרוקו, שהרי בשני מקרים אלו התעורר חשש בעקבות כך שהאתרוג או ההדס שונים מהזנים המקובלים במשך הדורות.
וכמו כן, בשני הנידונים השינוי בין הזנים היה סביב הגרעינים, שבנידון השבות יעקב והחכם צבי, ההדסים המקובלים היו ללא גרעינים לעומת ההדסים החדשים מפראג שהיו בהם גרעינים גדולים, וכמו כן באתרוגי מרוקו הנידון היה סביב הגרעינים, רק להיפך, שהאתרוגים המקובלים בכל תפוצות ישראל הם בעלי גרעינים, ובאתרוגי מרוקו אין גרעינים.
ומעתה הדברים נפלאים ביותר, שיש לומר שהערוך לנר שקבע מסמרות שאתרוגי מרוקו כשרים ומהודרים, אזיל לשיטתו במה שנקט כהחכם צבי בענין ההדסים.
ויתרה מזאת נראה לומר, שבנידון דידן יתכן שגם השבות יעקב יודה להכשיר, שהרי כל מה שדנו הוא, אודות "הדסים חדשים" שמקרוב באו, שלא נהגו להשתמש בהם בשום מקום, ואדרבה, אותם הדסים צצו מחדש באופן מפליא ממש באותן ארצות שעד כה לא היתה אפשרות באופן טבעי להצמיח ולגדל בהן הדסים כאלו, ומחמת ריעותא זו עלה בדעת השבות יעקב לחשוש טובא שמא הינם מורכבים, ושאר הפוסקים נקטו שלמרות זאת יש לתלות שהשינוי הזה בא עקב ריבוי הסוגים והזנים באותו מין, ולכן אין לחוש.
כלומר, עיקר הדיון הוא, האם יש להעדיף 'זן חדש' שלא נהגו בו כלל משום דהדר טפי, או שיש עדיפות לנטילת ההדסים המקובלים שנהגו בהם מקדמת דנא, וכמו שמסיים השבות יעקב: "אל תטוש תורת אמך, שאל אביך ויגדך זקנך ויאמר לך".
מה שאין כן באתרוגי מרוקו, שאין כאן שאלה כלל על 'אתרוגים חדשים', אלא על אתרוגים בעלי מסורת עתיקה וברורה אצל רבבות ישראל גדולים וטובים שנהגו להשתמש בהם למצוה, בין חכמי המערב ובין גדולי האשכנזים, דור דור ודורשיו במשך מאות שנים נהגו לברך עליהם, וכמו שכתבו גדולי האחרונים שנהגו לברך עליו מקדמת דנא. ולכן בנידון דידן יש לומר, שלכו"ע החסרון בגרעינים אינו מעלה חשש של הרכבה, שכל מה שנחלקו הוא בהדסים שלא היתה בהם מסורת כלל, ורק בכגון זה חשש השבות יעקב להרכבה.
ואכן ה'מנחת יצחק' (ח"ח סי' נח), לאחר שכתב שהחסרון הגרעינים אינו מתנאי ההכשר, הביא את דברי החכם צבי ושכך נהג החוות דעת, ומסיק שכך יש לנהוג גם בנידון אתרוגי מרוקו, שאין לחוש שהעדר הגרעינים בא ממעשה הרכבה. ומוסיף שכל ההשוואה בין הנידונים היתה נכונה אם היינו באים לדון על 'אתרוגים חדשים' שיש בהם שינוי מאותם האתרוגים שבמסורת, אבל בנידון דידן שקיימת מסורת ברורה ועתיקה – אין לדון ולערער על דבר שמקובל דורי דורות ברציפות, וכלשונו:
"וא"כ כמו כן י"ל באתרוגי מאראקא הנ"ל (כמו שכתב החכם צבי), וכל הנ"ל אף אם לא היה ידוע לנו שהמה מוחזקים בכשרות, אבל כבר יש בפוסקים שהמה מפורסמים ומוחזקים מדורות בכשרותן לצאת בהם ידי חובת שצותה תוה"ק בפרי עץ הדר".
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות