ההרכבה כמגן מפני מחלות העצים

ההרכבה כמגן מפני מחלות העצים

עם הזמן, תופעת ההרכבה באתרוגים החלה להתפשט גם באותם מקומות שגידלו אתרוגים למצוה, ושעד אז היו מיוחסים כבלתי מורכבים. הסיבה שגרמה לשינוי המשמעותי הזה היתה התפרצות מחלות שתקפו את עץ האתרוג, שכן עץ האתרוג הבלתי מורכב הוא עדין וענוג יותר מכל עץ פרי אחר, ומסיבה זו אינו עמיד כנגד מחלות בוטאניות שונות, ואין בכוחו לשרוד שנים רבות. לכך, באותם מקומות שהתפשטה המחלה התוקפת עצי אתרוגים, הרכיבו את עץ האתרוג על גבי עץ אחר שהוא חסין יותר נגד מחלות, וכך היתה ה’כנה’ תורמת את כח חסינותה לאתרוג ה’רוכב’ שעליו, בכדי שיוכל להחזיק מעמד כנגד אותן מחלות ולשרוד במשך שנים רבות יותר.^[1]

ראשיתה של התופעה החלה בעקבות התפרצות אפידמיה [הידבקות מגפתית] של מחלת קרקע שנגרמה על ידי פטרייה בשם ‘פיטופטורה’. באותם מקומות בהם התפרצה מחלה זו, נעשה הצורך בהרכבה הכרחי לצורך השרדותו של עץ האתרוג, אולם בשאר המקומות אליהם לא הגיעה אותה מחלה לא היה צורך בהרכבה. וכפי שכותב פרופ’ הרב משה בר-יוסף (תנובות שדה גליון 80 עמ’ 44): “ועוד כדאי לזכור כי למרות שהרכבות ידועות ומפורסמות בספרות העתיקה מהמאה הרביעית לפני הספירה. עד להופעת מחלת ה’פיטופטורה’ לא היתה בעצם באף מקום בעולם סיבה כלשהי להרכיב אתרוגים או הדרים אחרים, כי עצי האתרוגים באזורים הנקיים מהמחלה הזו גדלו וגדלים היטב על שורשיהם ללא כל צורך בהרכבות”. רק בעקבות ההתפשטות המגפתית של פטריית ה’פיטופטורה’ [ביוונית: פיטו=צמח, פטורה=הורס] שגרמה למחלת הדרים קשה, שנודעה גם בשמה הנוסף כמחלת ‘גומוסיס’ עד כדי תמותה של האילן, החלה תופעת ההרכבה^[2].

_{[1]. בכדי ליצור צירוף מוצלח בין כנה המותאמת לקרקע ולאקלים וגם עמידה בפני מחלות, לבין הרוכב המניב את הפרי המבוקש, נצרך לכך חכמה והתמצאות במלאכה זו. בפשטות זו היא כוונתם של אותם אחרונים שכתבו שהמגדלים הפרימיטיביים אינם בקיאים במעשה הרכבה, אף שעצם מעשה ההרכבה עצמו היה ידוע כבר בימי חז”ל, אך לא שימש אז למטרה זו של חיסון העץ מפני מחלות, דבר שהתגלה בתקופה מאוחרת בהרבה שישנם זני פירות הדר החסונים יותר משאר הזנים ושבכך אפשר למנוע מהם את אותן מחלות. וכמו כן לא היו ידוע בשנים קדמוניות איזה אילן יש לו שורש חזק וטוב יותר בכדי להרכיב אילן אחר על שורשיו, וכן גם לא היו בקיאים איזה מין נחשב כמינו לענין הצלחת ההרכבה והאיחוי כראוי.}

_{[2]. על שם השרף שניגר מקליפת העצים שנפגעו על ידי הפטרייה. הפרשת השרף, היא רק אחת מביטויי המחלה הקשה הזו, ובתנאים מסוימים בנוסף על הפרשת השרף הבולטת מאוד, היא מתבטאת בפגיעה גם במערכת השורשים וכנות מסוימות של זני הדרים עד כדי ניוון חריף שלהם, ולפיכך היא מכונה גם בשם ‘ריקבון השורשים’.}