הגאון ‘צוף דב”ש’
אחד מאותם הגאונים שהעידו בפני בעל ‘ישרי לב’, על היחוס המפואר של אתרוגי מרוקו, הוא כאמור הגאון רבי דוד בן שמעון זצ”ל, אשר כונה בחיבה על ידי חכמי דורו בתואר ‘צוף דב”ש’. הג”ר דוד חזן היה מגדולי חכמי יהדות המזרח, וכבר בילדותו שקידתו היתה ניכרת וכשרונותיו הברוכים בלטו לעיני כל, עד אשר כולם ניבאו לו עתיד מזהיר כרועה נאמן לעדת ישראל, ושמו הוזכר בקרב תלמידיו בסילודין. לימים ייסד את קהילת העדה המערבית בירושלים, ונמנה מראשי מנהיגיה. גם בקרב האשכנזים שמו יצא לתהילה, ודבריו נתקבלו בכבוד רב בכל מקום בואם.
על גדלותו הרמה של הרב צוף דב”ש, ניתן ללמוד מתוך דברי ההערכה והתארים הרמים, שכותב לו הגאון האדיר רבי חיים חזקיה מדיני זצ”ל בעל ’שדי חמד’, וז”ל:
נה”ר דע”ה ומזימה, אין חקר לתבונתו, נחל נובע מקור חכמה, נה”ר יממא בהיר הוא בשחקים, דמי לבר א-להין עיר וקדיש, מקודש מקודש שקדשוהו שמים ומלא רוח חכמה, נה”ר הגדול מעוז ומגדול, דרופתקא דאורייתא, גלי עמיקתא ומסתרתא. מני”ר [=מר ניהו רבה] הרב המופלא וכבוד ה’ מלא, חסין קדוש, ענוותן כהלל חין ערכו מי ימלל, המפורסם בספר היקר שער החצר, נר”ו יאיר לעד לעולם עוטה אור כשלמה כי”ר. נהיר שלום שלום שלמים מרובים שלמי חובה ונדבה, כמאן דתני אהבה רבה בקידה ת”ק מול הדרת כסא כתה”ר, ושפתי הן צולות בתפלה לעני כחזקיהו בחלותו, יהיה א-לוהיו עמו ויעל על גפי מרומי ההצלחות ושובע שמחות…
זאת אומרת לחלות פני”ק, יאיר עינינו בתורתו הקדושה, במאי דשאלנא מקדמיה דמר כי אענותנותיה וחסידותיה דמר סמיכנא, הגם שמצד עצמי איני כדאי לבא אל שער המלך בפטומי מילי, בו בטח לבי שיפנה אל האזוב אשר כמוני וישיבני דבר תשובה שלימה…
אם כן, לא פלא איפוא, שהגאון בעל ‘שדי חמד’, הלך אף הוא בעקבות דברי ה’ישרי לב’, וכתב אודות כשרותם של אתרוגים אלו [אסיפת דינים מערכת ד’ מינים סי’ א אות ד]:
ואתרוגים הבאים מערי מערב הפנימי אם יש בהם שום חשש מורכב, שאלו על זה מלונדון מהרב ראשון לציון מורנו הרב דוד חזן, וחקר ודרש והעידו ג’ רבני העיירות ההם שאין בהם שום חשש, והוא ז”ל אישר וקיים דבריהם.