קשר עמוק וטמיר עד מאד, היה להרה”ק רבי ישראל אבוחצירא ה’בבא סאלי’ זי”ע עם ארץ ישראל וקדושתה. כמה וכמה פעמים בשנות צעירותו ביקר בארץ הקדושה, ופעמים אף תכנן לשכון על אדמתה ולא לשוב לארץ העמים. רבו הגדול – רבי משה תורג’מן זי”ע, אשר רבינו הבבא סאלי כינהו ‘איש אלוקים’ – עיכב ממנו להשתקע בארץ, משום שלא רצה שהקהילה במרוקו תשאר כצאן ללא רועה.
כל זמן שבתו בתפילאלת – עיר אבותיו הק’ זי”ע, לא דר אמנם בארץ ישראל בגוף, אך דר והשתקע בה ברוחו הגדולה. געגועים עזים קנו שביתה בלבו, געגועים לארץ חמדת אבות, ארץ אשר בה התהלכו אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב.
נכדו – כ”ק האדמו”ר רבי דוד אבוחצירא שליט”א, מתאר מחזה שהיה עד בילדותו: “הייתי יוצא עם סבי הקדוש מידי יום שישי, לפקוד את קברי הצדיקים בבית העלמין בתפילאלת. כשסבא היה עובר על יד קברי משולחים מארץ ישראל, שנפטרו ונקברו במרוקו בעיצומה של שליחות, היה נעצר על ידם. פעמים שהיה נאנח מגעגוע עז לארץ הקודש, ומפיו הק’ נפלטת אנחה: “מתי אזכה שגם כף רגלי תדרוך על אדמת הקודש, אדמת ארץ ישראל”, כך אמר הסבא כשניצב על יד קברי המשולחים, אותם הקברים שהזכירו לו את ארץ קודשנו”.
ביקורו הראשון של מרן ה’בבא סאלי’ זי”ע בארץ ישראל היה בשנת תרפ”ג. לאחר תקופה של שנה שהיה בארץ ישראל, החלו בני העדה במרוקו לשגר לרבינו מכתבי תחנונים, בהם בקשו והפצירו שישוב לשכון כבוד בארצם, וימשיך להנהיג את העדה הקדושה. באחד המכתבים כתבו, שהנה הגיע עת כלולות בנו רבי מאיר, וכיצד ייתכן לערוך שמחת נישואין ללא השתתפות אבי החתן. במענה למכתב זה שיגר רבינו הבבא סאלי טלגרמה, בה מבקש שיערכו את שמחת הנישואין בלעדיו, ואין לדחות את המצוה. ואכן שמחת נישואיו של הצדיק רבי מאיר נערכה ללא השתתפותו של האב הגדול. למדים אנו מהדברים, עד כמה השתוקק ה’בבא סאלי’ לקדושת הארץ, עד כמה חפץ היה לנשום את אווירה ולשהות על אדמתה, עד כדי כך שנמנע להשתתף בשמחת נישואי בנו יחידו, אשר נולד לו לאחר ארבע עשרה שנות ציפייה.
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות