האקלים במרומי ההר

האקלים במרומי ההר

הפרדסים מפוזרים על פני שטח מורד הר ה’דומדער’, שם שורר אקלים המתאים במיוחד לגידול אתרוגים. כאשר בקיץ יכול להגיע החום ביום ל-45 מעלות צלזיוס ויותר, לעומת מזג אויר קריר ולפעמים קר מאד בלילה. תנאים אלו מקנים לעצי האתרוג חוסן טבעי, והם מתקיימים במשך עשרות שנים, וגם פרי האתרוג עצמו בריא ואיכותי ביותר, והוא מחזיק מעמד חדשים רבים לאחר לקיטתו^[1].

אותם כפריים אינם משתמשים בחומרים כימיים או בשום פעולה חדשנית אחרת, וכל מלאכתם מתנהלת בצורה פשוטה וישנה כבימי קדם., כמעט לא מטפלים ולא מטפחים את העצים, אלא מניחים להם לגדול פרא בצורה טבעית.

עצי האתרוג גדלים בצפיפות רבה במאות חלקות קטנות. הפרדס עצמו הוא סבך של עצים נמוכים שלא מאפשרים לטפל בהם ולקטוף את האתרוגים, רק באמצעות זחילה מתחת לצמחייה על האדמה המעורבת בזבל עיזים לדישון.

למעלה, בראש ההר, נובע מעיין מים גדול, ממנו משקים את הפרדסים מדי יום, דרך תעלות שנחפרו על ידי המגדלים. לכל אחד מבעלי הפרדסים קבוע יום ושעה בה יכול להשקות את שדהו, וכאשר מתפתח ביניהם דין ודברים, אזי ביום רביעי – יום השוק, כאשר מתאספים תושבי כל הכפרים כאמור, מגיע גם מושל המחוז לשפוט ולהשכין שלום ביניהם, ובמקרה הצורך אף מעניש כראות עיניו את מי שעבר על הסדר שלא כדין.

_{[1]. תכונה זו שהאתרוג יכול להתקיים זמן רב, הוא אחד מהסימנים של אתרוגים בלתי מורכבים בשונה מהלימונים שהוא פרי רך. ובתכונה זו דומים אתרוגי מרוקו לאתרוגי ‘אום-אל-פאחם’ המיוחסים כבלתי מורכבים מאז המהרי”ל דיסקין ולמעלה בקודש, וכפי שכותב ר’ יעקב אבן ספיר בכתב עת הלבנון (שנה יב נומער ב – 2) שהאתרוגים מ’אום אל פאחם’ בשרם קשה ויכולים להתקיים ב’ או ג’ חדשים אחר שנתלשו, אך הגדלים בכפרים סביבות ירושלים כמו ‘ליפתא’ מהלך שעה מירושלים, ‘קולוניא’ מהלך שעה וחצי, ‘בית נאקוב’ ו’סובא’ שתי שעות ועוד, שאתרוגיהם בשרם רך ולח, ואינם יכולים להתקיים בתלוש עד החג, לכן כולם לוקחים מהמחוז ‘אום אל פחאם’, אך מהפרדסים אשר סביבות ירושלים היו לוקחים רק סמוך להחג באופן שיוכלו להתקיים.}