והנה לאחר שהתברר שקביעת מין האתרוג תלוי ביסודו מסורת ממשה רבינו, יש לנו לדון האם חסרון הגרעינים באתרוגים יכול להעלות ספק, שאין פרי זה ממין האתרוג אלא פרי אחר הדומה לאתרוג.
והנה הגאון בעל שבט הלוי (ח"ה סימן עו), כתב להוכיח מאותה אסמכתא גופא שבהכרח אתרוג ללא גרעינים הוא ממיני האתרוג, דהנה כאמור חכמינו ז"ל נתנו רמז מסימנים אלו שהתורה התכוונה דווקא לאתרוג, כפי שקבלנו במסורת שאותם סימנים שנאמרו בגמ' שייכים רק באתרוג ולא בשאר הפירות[1], ומעתה, אם תמצי לומר שאתרוג ללא גרעינים אינו בכלל אתרוג שנתקבל במסורת, מעתה איזו אסמכתא מצאו חכמינו בכל אותם הדרשות שהתורה התכוונה דווקא לאתרוג, הרי גם אתרוג ללא גרעינים יש בו את כל הסימנים הנזכרים אע"ג דאינו ממין אתרוג, אלא ודאי שחסרון הגרעינים אינו מתנאי הכשר אתרוג, ושפיר חשיב ממין אתרוג כשאר האתרוגים, וכמו שהוכיחו גדולי אחרונים לגבי הענבים ללא חרצנים שגם הם כלולים במיני ענבים, וז"ל:
ור"ל דחקרו על הרמז בתורה במה שמקובל עליהם מכבר כמש"כ הרמב"ם כו', והשתא אי ס"ד דאתרוג גמור שאינו לא לימון ולא שום פרי אחר דיפסול משום שאין לו גרעינים ואינו דומה לאתרוג המקובל מדור דור, א"כ איזה ראיה מצאו מכל הני דרשות על אתרוג האמיתי, דהא גם אתרוג זה שבלי גרעינים יש לו כל הסימנים הנזכרים בש"ס ואע"ג שאינו אתרוג לדעתם. אבל פשוט דאין גרעינים מיסוד תנאי הכשר אתרוג, כמו שאין גרעינים מתנאי שאר פירות כגון גפן כמש"כ בתשובת מהרש"ם (ח"ו סי' לח ובח"ז סי' קכה).
והנה בדבריו משוה את נידון חסרון הגרעינים באתרוג, לנידון דומה של חסרון גרעינים בענבים, ועל פי זה מכריע, כי כפי שלגבי ענבים אין ריעותא בחסרון הגרעינים, כך הוא גם לגבי האתרוג. ובכדי להבין את הענין, מן הראוי להציג את עיקרי הדברים שנידונו בפולמוס שהרעיש בשעתו את עולם ההלכה, ביחס לענבים 'חדשים' הגדלים ללא גרעינים.
באותה עת, כאשר התחילו לשווק ענבים נעדרי חרצנים, עוררו כמה מרבותינו פולמוס הלכתי בטענה שאותם ענבים נעדרי חרצנים, אינם נכללים בהגדרת ענבים, ואינם אלא פרי עץ שונה, וכמובן שהמשקה היוצא מאותם 'פירות' – אינו נכלל בגדר 'יין' ואין מברכין עליו "בורא פרי הגפן". ויש מגדולי אחרונים שטענו, שאפילו אם תמצי לומר שהם בכלל ענבים, עדיין יש לומר שכיון שנשתנה במהותו נשתנה גם בברכתו.
מעניין לציין, שהפולמוס התורני התייחס בעיקר לצימוקים, וזאת מחמת שלצורך תעשיית הצימוקים היו רגילים להשתמש בענבים קטנים נעדרי חרצנים, ענבים אלו היו נקראים בשם 'קארינקעס' או בשם 'בעזפעסטי' וכן 'קישמיש', מאותם ענבי 'קארינקעס', היו רבים וטובים מייצרים 'יין צימוקים', אשר ענבים אלו מלבד שהשתנו בזה שאין בהם חרצנים, השתנו גם לגריעותא בהיותם קטנים יחסית לשאר הענבים, ויש לחשוש שהם ענבי בוסר.
שאלה זו עלתה על שולחנם של רבים מחכמי הדורות, ובאו דבריהם בשו"ת לב יהודה (או"ח סי' יג), שו"ת מהרש"ם (ח"ו סוס"י לח וח"ז סי' קכה), צפנת פענח (ח"ג סי' קע), מנחת אליהו (או"ח סי' ד), חק משה (סי' יד), באר משה (דף קלז), דובב מישרים (ח"ב סי' יא), שו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' נח) ועוד.
הדים לפולמוס תורני זה שהפך לסערה בימים ההם, מוצאים אנחנו גם בשו"ת זכר יהוסף (סי' נג וסי' רנג) בו מתואר הפולמוס התורני שהיה בנידון זה: "במשך זמן באו אלי עוד כמה מכתבים מרבנים במחוז 'וואלין' ו'פאדאליען' שנתחדש מחלוקת בסיבותם נידון הקארינקעס" עכ"ל.
עם תחילת דברינו נציין, כי כהיום בזמנינו אנו, מקובל להתייחס לכל אותם ענבים נעדרי חרצנים כענבים לכל ההלכות והמצוות התלויות בענבים וביין, והאוכל ענבים אלו, מברך לאחריהן 'ברכת מעין שלוש', והשותה מיין ענבים 'נעדרי חרצנים' – מברך "בורא פרי הגפן", וכן מקדשים עליהם בשבתות ובמועדים.
גם ב'שדי חמד' (אסיפת דינים פאת השדה מערכת ברכות סי' כג), האריך לדון בדבר הצימוקים, והביא שיש מקומות שנוהגים לברך עליהם "שהכל" ויש מקומות שנוהגים לברך עליהם "בורא פרי הגפן". רבינו ה'שדי חמד' הפנה שאלה זו לכל קוראי ספרו שדי חמד, וכמה מחכמי התורה שגרו לו מכתבים על חוות דעתם אודות ה'קארינקעס', מהם שצידדו לברך על היין המיוצר מה'קארינקעס' "בורא פרי הגפן", ומהם שצידדו לברך "שהכל".
[1]. עיין במילואים שבסוף הספר.
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות