דעת הרה”ק מסאטמאר על ייחוסם של אתרוגי מרוקו

דעת הרה”ק מסאטמאר על ייחוסם של אתרוגי מרוקו

לאחר פרסום תשובה זו, שאלו רבים את דעת קודשו כיצד לנהוג למעשה, ועל איזה אתרוגים יכולים להסתמך שלא הורכבו מעולם. על שאלה זו השיב שלכתחילה יש לברך על אתרוגי מרוקו שידועים הם כאתרוגים מיוחסים על פי מסורת דור אחר דור, וידוע בבירור שלא עברו הרכבה, וכך גם העידו עליהם צדיקי הדורות מאות שנים.

וכך מעיד הגה”צ רבי צבי הירש מייזליש זצ”ל הרב משאפראן^[1] בכתב ידו משנת תשכ”ג:

ערב סוכות שנת תשכ”ג לפ”ק פה ברוקלין יצ”ו, באתי להעתיק בכאן לזכרון, היות שאתמול נכנסתי להיכל קדשו של כ”ק מרן מסאטמאר שליט”א עבגצב”א, דבר בענייני אתרוגים וכו’, ושאלתי איזה הוא חשוב יותר לכתחילה, אתרוגי יאנעווע או קרפוי, והשיב שיותר טוב אתרוגי מאראקא וכו’, אך היות ולא שכיחי רק מיעוטא דמיעוטא, ע”כ יש ליקח או מיאנעווע או מקרפוי, ובזה קשה לומר אם יש איזה חילוק וכו’.

הרה”ק מסאטמאר הפליג בשבח האתרוגים ממרוקו פעמים רבות, והזכיר את כשרותם וייחוסם תדיר. מרן גאב”ד ירושלים בעל ‘מנחת יצחק’ זי”ע מביא בספרו (ח”ח סי’ נח) עובדה, שיהודי אחד חפץ לסחור באתרוגים, ושאל את פי קודשו של הרבי מסאטמאר באלו אתרוגים לסחור: “והשיב לו הרה”ק זי”ע שיסחור עם אתרוגי מרוקו שהם מוחזקים ביותר בכשרות”.

ומוסיף בתשובתו בעל מנחת יצחק זי”ע: “אתרוגי מרוקו מוחזקין בעצמן בכשרותם מדור דור, והרבה העדיפו עוד בהם מחמת הידורם”. וכתב עוד: “יש בפוסקים שהמה מפורסמים ומוחזקים מדורות בכשרותן, לצאת בהם ידי חובה שצותה תוה”ק ב”פרי עץ הדר”, כבלתי מורכבים”, ועוד שם במנח”י: “וכן בספר ערוך השלחן (או”ח סי’ תרמח סעי’ כח), חשב בין האתרוגים המקובלים לכשרים אתרוגי מאראקא עיין שם, ובודאי בכלל מה שכתב הרמב”ם בהקדמה לפיה”מ, דראינו בלי ספק מיהושע עד עתה, שהאתרוג היו לוקחים עם הלולב בכל שנה וכו’, נתכוון לכלול גם אתרוגי מאראקא, שהרמב”ם הי’ גר בע”ת פס איזה זמן כדאיתא בתולדותיו”.

באותן השנים, למרות דבריו של הרה”ק מסאטמאר ועוד מגדולי ישראל, לא היו אתרוגי מרוקו נפוצים כל כך בארה”ב, אך המהדרים במצוות יודעי ערכם הרב של אתרוגים אלו, תרו אחריהם כתרים אחר שלל רב, וכשמצאום, שמחה של מצוה מלאה את ליבם, שהנה זוכים הם ליטול אתרוג מיוחס ללא עוררים. בשנת תשכ”ט, לאחר שהסוחרים ראו שהציבור דורש דווקא אתרוגי מרוקו, החלו לשווק בארה”ב אתרוגים אלו, ואט אט נפוצו יותר ויותר.

_{[1]. נדפס בקובץ גינת ורדים, טבת תשפ”א}

.