ביריעה זו לא נכנס למשא ומתן בין גדולי הפוסקים, אלא נציין את עיקרי הטענות של גדולי האחרונים, שסברו שאותם ענבים אינם בכלל ענבים שהתורה דיברה עליהם. וכמו כן, טענת גדולי האחרונים שנקטו להיפך, וסברו שאותם ענבים דינם כשאר הענבים שיש בהם חרצנים.
דעת האחרונים שאותם ענבים 'אינם בכלל ענבים', מבוסס בעיקר על כך שבתורתינו הקדושה מפורש שהענבים יש בהם חרצנים, והוא מקרא מלא (במדבר ו, ד): "מִכֹּל אֲשֶׁר יֵֽעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵֽחַרְצַנִּים וְעַד זָג". מפסוק זה יש להוכיח שיש לענבים גרעינים, ומעתה, כל אותם פירות הדומים לענבים שאין בהם חרצנים – הרי שאין אלו הענבים שדיברה תורה.
במיוחד יש לציין את תשובתו של הגאון רבי יצחק שלמה יואל זצ"ל אבד"ק ראוונא, מחשובי תלמידי הצמח צדק, שהאריך מאוד בעניין זה, והוכיח מעוד מקומות, שענבים ללא חרצנים אינם בכלל ענבים. אחת מהראיות שה'קארינקעס' אינו בכלל ענבים, מהא דתנן במסכת מעשרות (פ"א מ"ב): מאימתי הפירות חייבים במעשרות כו' הענבים והאבשים משהבאישו. ובפירוש הרע"ב: "משהבאישו": שנתבשלו כל כך עד שהחרצנים שמבפנים נראים. והכי איתא בירושלמי דמעשרות (שם): ר' אייבו בר נגרי ור' תנחום בר עילאי בשם ר' נחום בר סימאי, והוא שתהא חרצנא שלהן נראית מבחוץ. ע"כ. וכן פסק הרמב"ם (הלכות מעשר פ"ב ה"ה). ואי סלקא דעתך דפרי זה הויא ג"כ בכלל ענבים, הוה ליה לתנא דמתניתין לאשמועינן דין ענבים הללו למעשר איך חיובם, כדאשמועינן בכל שאר הפירות, דהא אי אפשר לומר בהם האי סימנא דחרצן נראה בהם מחוץ לקליפתן, דהא אין להם חרצן כלל, אלא ודאי דהני לא הוו בכלל ענבים, ושיעורן כמו שאר פירות.
ראיה נוספת הביא הגאון אבד"ק ראוונא, מהמשנה בשביעית (פ"ד מ"י): מאימתי אין קוצצין בשביעית, הגפנים משיגרעו. ופירש הרמב"ם, דמשיגרעו היינו משיעשו גרעינים, דהיינו שעד שיש בהם גרעינים מותר לאבדן [ואין בכך משום הפסד פירות שביעית]. ואם נמצא ענבים שאין להם גרעינים, הו"ל למשנה לפרש אימתי זמנם של הענבים הללו[1].
גם בספר 'שדה יצחק' לרבי יצחק חיות (סי' ג), אחר שהביא עוד ראיות והוכחות – אף הוא מסכים עם אב"ד ראוונא: "יפה הורה שהיין הנעשה מענבים 'בעזפעסטקיס' שאין להם גרעינין אין מברכים עליו "בורא פרי הגפן", רק "שהכל" ולאחריו "בורא נפשות רבות"[2]. הגדול ממינסק זצ"ל בעמח"ס 'אור גדול', דעתו כדעת המהרי"ץ חיות כפי שמודפס בשו"ת באר משה (ח"ב בקונטרס כליל תפארת סי' ג), ואף הורה לבעלי היקבים שבעירו מינסק להפסיק את יצור היין מענבים ללא חרצנים, וכן הביא שם, שהגאון בעל ה'עמודי אש' הורה אף הוא שיש לברך עליהם "שהכל".
[1]. אולם עיין בשו"ת דובב מישרים (ח"ב סי' יא) שכתב לדחות ראיה זו, ראשית, שכל המפרשים לא פירשו כפירוש הרמב"ם, אלא פירשו 'משיגרעו' היינו משיגדלו הענבים ונעשו כפול הלבן ונקרא גרוע, אך גם לפירוש הרמב"ם אין בדברי המשנה משיעשו גרעינים הכוונה שרק כשנעשו גרעינים אז הם בכלל פרי, אלא הוא סימן דמשיעשו גרעינים אזי הם גדולים כשיעור פול הלבן. וא"כ, שיעור זה נכון גם לאותם ענבים שאין בהם גרעינים, שכאשר הם גדולים כשיעור אלו הענבים שיש להם גרעינים אסור לקוצצם, ולכן לא הוצרכה המשנה לתת שיעור נוסף שהרי השיעור שלהם נכלל בזה אם הם גדולים כאותם ענבים שיש בהם גרעינים. ומסיים: וע"כ אין מזה ראיה לסתור דברי הרד"ק ודעת קדושים הנ"ל. והא דנקיט משיגרעו הוא משום דבענבים הללו יש סימן מבורר, כעין המבואר בר"ש שביעית (פ"ב מ"ז ד"ה מתעשרין) דענבים משהבאישו (מעשרות פ"א מ"ב) הוא שליש, והא דנקיט משהבאישו משום דהוי סימן מבורר, עי"ש.
[2]. ראיה נוספת שהובא בשו"ת שיח יצחק ממדרש תנחומא (פרשת נח): "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָֽאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּֽרֶם", מאין היו לו? מחרצנים שהביא עמו לתיבה. משמע שעיקר הזריעה היו החרצנים, וא"כ נולד ג"כ רק המין של חרצנים.
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות