בנוסף לבקשת בני העדה במרוקו שישוב לארצם, נוספה כאמור לעיל, הפצרת רבו – רבי משה תורג’מן שישוב בהקדם האפשרי. הבבא סאלי לא ידע את נפשו מרוב תשוקה להמשיך לחון את עפר הארץ הקדושה, ושם פעמיו למעונו של הצדיק המפורסם, זקן הדור ה”ה הגה”ק סבא קדישא הרב שלמה אליעזר אלפנדרי זי”ע. לאחר ששטח הבבא סאלי את שאלתו לפני הסבא קדישא, קיבל תשובה חד משמעית שעליו לשוב לארץ מולדתו.
מאותה פגישה ייחודית בין שני הצדיקים, השתמרו כמה ידיעות מעניינות:
כאשר נכנס הבבא סאלי למעונו של הרב אלפנדרי, נעמד הצדיק מלא קומתו ובירכו. כשסיים לברכו, אמר לבבא סאלי [שהיה אז אברך צעיר לימים בעשור הרביעי לחייו] – שחפץ הוא בברכה. כששמע מזקן הדור מילים אלו, נחרד ה’בבא סאלי’ וסרב בענוותנותו, אך משראה שהצדיק הישיש מרכין את ראשו כדי לקבל את הברכה, ועוד הוסיף בלשון קודשו: “הנה כי כן יבורך גבר ירא ה’ – אל תקרי יבורך אלא יברך, מר הוא הלא ירא ה’ שבדור, וממנו חפץ אנכי להתברך”, נעתר לברכו כדי לקיים רצון צדיק.
הנוכחים במקום התפלאו ביותר למראה עיניהם: מה ראה זקן הצדיקים שבדור לבקש את ברכתו של אברך צעיר לימים, אשר הינו כמעט ללא חתימת זקן? כשהבחין בפליאתם, אמר הרב אלפנדרי: “מה אעשה, הרי עם כניסתו הבחנתי בעמוד אור מעליו, עמוד אור השמור רק לל”ו צדיקים נסתרים, ומשכך, האם לא אבקש ברכתו?!”.
באותה תקופה שבה התקיימה הפגישה בין הס”ק הרב אלפנדרי לבבא סאלי, עסק הרב אלפנדרי בכתיבת תשובה, בה כתב להתיר לקיים את המצוה באתרוגים המורכבים, אך עלינו להקדים מה הביא את הרב אלפנדרי לכתוב תשובה זו, וכדלהלן:
הרב אלפנדרי סבר, שרוב ככל אתרוגי ארץ ישראל הינם אתרוגים מורכבים, שהורכבו במהלך השנים בידי בני בליעל, וכפי שמוצאים אנו בתשובתו (שו”ת מהרש”א או”ח סי’ יג): “והנה העת שאני מתגורר פה ירושלים ת”ו, חקרתי על זה ואמרו לי, שכמעט כל אתרוגי ארץ ישראל הם מורכבים וראוי להצטער על זה”.
עוד כתב: “עתה, שנמצאתי תוככי ירושלים ת”ו, אחר החקירה ידעתי כי בכל ארץ ישראל לא נשאר עתה אתרוגים שאינם מורכבים, כי רוב ככל האתרוגים הם מורכבים, ובהם יוצאים ומברכים, וגם שולחים מאלה לכל העולם”.
מחמת קביעתו שרוב האתרוגים הגדלים בארץ מורכבים, וכי אתרוגים שאינם מורכבים אינם מצויים ואינם שכיחים, נגרם לו צער רב, צער על רבבות אנשים שנכשלים בברכה לבטלה, ובביטול מצות עשה של ארבעת המינים.
אשר על כן, פלפל בארוכה בסוגיות הש”ס בדברי הראשונים והאחרונים בחריפות ובעמקות, כדי למצוא היתר ליטול אתרוג מורכב, כאשר אין בנמצא שאינו מורכב, ובשעת הדחק.
וזה לשונו בהמשך המכתב (שם): “ובודאי שראוי להצטער על זה הרבה, שכמה אלפים ורבבות מישראל שאינם יוצאים ידי חובה במצוה גדולה כזאת, וגם שמברכים ברכה לבטלה שלפי דעת הפוסקים הוא דמורכב מגרע גרע מחסר ושאר מומים, שגם בשאר הימים אינו מועיל, ולכן ראוי לכל ירא ה’ לעמוד על דבר זה, אולי יש איזה צד זכות תולה שלא יהיו בטלים ממצוה הזאת”.
ומסיק להלכה (שם): “אמנם כאשר יחור של אתרוג שהורכב בלימון ואינו מצוי בלי הרכבה, בודאי שפיר דמי ליטול לכתחילה וגם לברך ואין לחוש כלל כו’. ובכן אע”פ שלכתחילה הטוב והישר היכא דאפשר לחזור אחר אתרוג שאינו מורכב, הואיל ונפק מפומייהו של הגדולים”.
וכן בשו"ת השיב משה (סי' כ) להגה"ק בעל ישמח משה לאחר שכתב תשובה ארוכה בדין אתרוגים המורכבים ובענין אתרוגי קורפו, מסיים תשובתו בזה"ל:
והנה אחר שכתבתי התשובה הנ"ל, אחר כמה שנים בשנת תקע"ד אירע שמחמת המלחמות לא היה שום אתרוג בכל האקלים, והוריתי ליקח המורכבים ולברך עליהם, דבשעת הדחק שאפשר למצוא על צד הדוחק אין להתיר, אבל כשאי אפשר באחר כלל ודאי דאין לבטל המצוה והברכה. וגם זקני הרמ"א כתב בתשובה סימן קי"ז וז"ל: מכל מקום לא אוציא לעז על הראשונים שנהגו לברך על אתרוג הזה במקום הדחק, מכל מקום לא שבקין התירא לברך על אלו שלא בדוחק גדול עכ"ל. משמע אבל בדוחק גדול מברכין, ומכל שכן כשאי אפשר באחר כלל. ודו"ק.
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות