והנה כמה מגדולי האחרונים הסבירו שצ"ל שמה שכתבו הראשונים ש'לא היה פיטם מעולם', היינו שהפיטם נשר בעודו 'בגדר פרח', לפני שהאתרוג קיבל שם 'פרי', וכוונת הראשונים היא שהפיטם נשר בתחילת הגדילה, קודם שהפרי התחיל להתפתח (וכפי המציאות המוכרת לנו), ובאופן זה נחשב ש"לא הייתה לו פיטמא מעולם", דהיינו, שמאז שהאתרוג התפתח ונעשה פרי, מעולם לא היה לו פיטם. ומעתה שפיר יש להכשיר את אותם האתרוגים שנופל מהם הפיטם בקטנותם גם אליבא דהרא"ש.
ואכן, ההבנה הזו בדברי הראשונים תואמת לסימן ההיכר שנתן לזה המבי"ט בעצמו (סי' מט) לאתרוג שמעולם לא היה לו פיטם, וכלשונו: "והם ניכרים שמתחילת גדילתם אין להם פטמת, לא שהיה להם ונפל או נשבר, אלא שמקטנותם לא גדל בהם פטמת, שהם ניכרים כי יש במקום הפטמת כמו גומא מתחילת בריאתם", והובאו דבריו במג"א (שם ס"ק י). וביאור הדברים הוא, כפי שבמציאות בגדילת האתרוג שלאחר נשירת הפיטם קודם שהפרי התחיל להתפתח, ראש האתרוג ישר, ובהמשך, האתרוג מתחיל להתפתח בבסיס, ומתרחב לאיטו לכל צד. התרחבות האתרוג משפיעה על ראשו הישר, וגורמת לקצוות הראש להתעגל כלפי מעלה עד שנוצרת גומא.
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות