אתרוג ממרוקו עדיף מאתרוגי אר”י

אתרוג ממרוקו עדיף מאתרוגי אר”י

כפי שנאמר לעיל, סיים הרב אלפנדרי לכתוב תשובה זו טרם כניסתו של הבבא סאלי למעונו, ולאחר ששוחחו והתברכו זה מזה, הראה את פסק דינו לבבא סאלי זי”ע. לאחר שעיין בדברים, הציג הבבא סאלי את שאלתו: “יש לנו במרוקו אתרוגים בחזקת בלתי מורכבים בוודאי, אך מקבלים אנו בנוסף אליהם אתרוגים מארץ הקודש, ואשאל את כבודו, על אלו אתרוגים עדיף לברך, על אתרוגי מרוקו הגדלים בארצנו, או על אתרוגי ארץ ישראל – אודותם התייחס הרב בתשובתו עקב כך שגדלים הם בארץ ישראל, וחביבה עלינו קדושת הארץ?”. לאחר ששמע את שאלתו, השיב הרב אלפנדרי: “ידע כבוד תורתו, כי כל הפסק נכתב אך ורק לזכות את המוני עם ישראל וללמד עליהם זכות שלא תהיה ברכתם לבטלה, אך ודאי שמי שיש לו אתרוג בלתי מורכב יברך אך ורק עליו”.

ניתן לשער שבעקבות זאת, הוסיף הסב”ק בסוף תשובתו את המשפט הנזכר: “ובכן, אעפ”י שלכתחילה הטוב והישר היכא דאפשר לחזר אחר אתרוג שאינו מורכב, הואיל ונפק מפומייהו של גדולים”.

הקפדתו של הבבא סאלי זי”ע

בעקבות הדברים והפסק החד משמעי ששמע מהרב אלפנדרי, הקפיד מרן בבא סאלי זי”ע כל ימיו ליטול אך ורק את אתרוג ממרוקו, ואף שעלה לו הדבר במאמצים כבירים. גם כשהיה דר בארה”ק, למרות החביבות העצומה שרחש לאר”י – הקפיד לקחת רק מאתרוגים הבאים מארץ מולדתו, שאותם נהגו ליטול אבותיו הקדושים מדור דור, ואף היטה את ליבם של כמה תלמידי חכמים שיברכו דווקא על אתרוג ממרוקו. לא רק ששידלם ליטול אתרוג ממרוקו, אלא היה טורח לשלוח לאותם ת”ח אתרוג זה, כדי שיזכו לברך על פרי עץ הדר, שאין בכשרותו ובייחוסו כל פקפוק.

וכך מספר חתנא דבי נשיאה הרה”ג ר’ אריה יהודה הראל זצ”ל בספרו מאור ישראל (עמוד 132):

השתמש תמיד אך רק באתרוג ממרוקו, אותם אתרוגים גדלו ביערות-עד במרוקו והיו בחזקת בלתי מורכבים. אדמו”ר לא הסכים אף פעם ליטול אתרוג מזן אחר למרות שהיו לו כל הסימנים של הכשרות, וחזקה טובה כבלתי מורכב. גם כשגר בשנותיו האחרונות בארץ, הידר אחר אתרוג ממרוקו שהובא אליו במיוחד, וזאת למרות שידועה אהבתו הגדולה לארה”ק.

עוד מוסיף הרב הראל זצ”ל:

בדביקותו בהידור אחר האתרוג, נתגלה טפח ממידת בטחונו המיוחדת של אדמו”ר, כי לא תמיד היו שליחים שיביאו לאדמו”ר את אתרוגו, ובשנים האחרונות אף לא היה מי שהיה אחראי למשלוח, כאשר קרוביו וחסידיו ברובם עלו ארצה. אך גם אז לא הסכים לקבל אפילו את האתרוג שהיה הדר שבהדר אך לא ממרוקו, והמתין בסבלנות לאתרוג שישלחו לו מן השמים. היו שנים שעד ערב החג לאחר חצות, עדיין לא הגיע האתרוג הנכסף, אך אדמו”ר לא זז משלוותו ובטחונו, והמשיך לצפות לאתרוג שבלי ספק יגיע. ואכן, לא עברה שנה שבהתקדש החג לא היה מונח בקופסת האתרוג של אדמו”ר, אתרוג מהודר מרהיב ביופיו וכמובן מיוחס ומוחזק בכשרותו.

הנה כי כן, בנוסף על הידורו של האתרוג המרוקאי, הן מבחינת יחוסו, הן מבחינת גידולו ותארו, ואף מבחינת סימני הכשרות שנתברך בהם, הרי שנתהדר אתרוג זה בחביבותם הרבה של גדולי וצדיקי ישראל, אשר בהיותם מהדרים בכל כוחם להשיג אתרוג זה בדוקא, העניקו פירוש מחודש למאמר הכתוב: פרי עץ הדר!