אתרוגי מרוקו מתפשטים למזרח אירופה

אתרוגי מרוקו מתפשטים למזרח אירופה

לאחר שנוכחנו לדעת שאתרוגי מרוקו היו נפוצים בכל ארצות המערב, הן הקרובות למרוקו והן הרחוקות ממנה, נעקוב מקרוב כיצד סלל את דרכו האתרוג המיוחס, גם לארצות בני אשכנז.

לא סוגה בשושנים הייתה דרכו, דרך ארוכה וכלל לא פשוטה עשה האתרוג המרוקאי עד שנעשה למבוקש ביותר בארצות אשכנז. השתלשלות הדברים, כיצד האתרוג שמקורו בצפון אפריקה הרחוקה התפשט כל-כך, נעוצה בפרשיה שהסעירה את העולם היהודי, ובעקבות אותה פרשיה נתרומם קרנו של אתרוג זה ביותר, וכך החלו ארצות בני אשכנז לדרוש אחר האתרוג ממרוקו, למרות המרחק הגאוגרפי הגדול בינם לבין מקום גדילתו.

לשם הבנת הדברים, עלינו לנדוד אל עבר יבשת אירופה, ולהתבונן מעט באורחותיה והליכותיה.

…

מזג האוויר במזרח אירופה בתקופת החורף כידוע, הינו קר ביותר ושלג רב יורד ארצה. מחמת הקור ותנאי מזג האוויר – לא גדלו באזורים אלו פירות הדר, ובוודאי שלא אתרוגים. משום כך נאלצו תושבי הארצות הקרות, להזדקק לסחורתם של מגדלי האתרוגים בארצות החמות, ובעיקר מהמגדלים בארצות השוכנות לחופי הים התיכון. המרחקים הגדולים ודרכי השינוע הקשים – ביבשה ובים, הקשו מידי שנה להשיג אתרוג לחג הסוכות, וכאשר כבר השיג איזה יהודי מבני הקהילה אתרוג – הייתה זו שיחת היום, וכל בני העיר היו עולים לבית היהודי בר המזל בימי החג, לזכות ולברך על אתרוגו לקיום מצות ארבעת המינים.

…

האתרוגים עליהם ברכו בתחילה

האתרוג שהיה מקובל דורי דורות בארצות אשכנז עד שנת תקס”ט, היה מזן ‘יאנעווע’^[1]. במשך מאות שנים, נהגו לברך על אתרוגי יאנעווע גדולי עולם מכל גווני הקשת, חסידים וליטאים כאחד. בשנת תקס”ט פסקו להגיע אתרוגי יאנעווע, והחלו להתפשט במזרח אירופה אתרוגים מזן חדש – אתרוגי ‘קורפו’, על שמו של אי במדינת יוון שם גדל אותו אתרוג.

ומדוע אכן חדלו להגיע אתרוגי יאנעווע? התשובה לכך הינה, שכן בימי מלחמת הקיסר נפוליאון עם רוסיה, השתבשו הדרכים והספקת האתרוגים מאיטליה פסקה, כפי שמובא בספר ברכת משה (לרבי משה קערנער זצ”ל): “וזכרתי ימים מקדם שמסבת מלחמות בארצות אטליא, שנת תקס”ט והסימן פר”י ע”ץ הד”ר לפ”ק, לחג האסיף לא היו מביאים מעיר יאנעווא, רק עד שנת תקס”ט לקחו רק אתרוגי יאנאווא”, וכ”כ הגאון בעל שו”ת ‘פרי שדה’ (נדפס בקובץ וילקט יוסף ח”ה שנה ט): “כי עד שנת תקס”ט לקחו רק אתרוגי יאנאווא”.

^{[1]. כפי שכותב החתם סופר בתשובותיו (או”ח סי’ רז): “על כן הבאים מיעניווע שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים [בעלי התוספות] אשר מעולם יושבי מדינות אשכנז, שיוצאים ידי חובתם באתרוגים הבאים מיעניווע”.}