תוקפה וחוזקה של מסורת הכשרות של אתרוגי מרוקו, מסבירה היטב מדוע כל חכמי וגאוני המערב ובני אשכנז ששיבחו אתרוגי מרוקו לא התייחסו כלל לתופעת חסרון הגרעינים, שהרי מפאת אותה החזקה ואותו ייחוס עתיק יומין לא מצאו טעם וסיבה לחקור אחרי הסימנים כלל, שכן כאשר יש מסורת – אין צריך להתחקות ולחקור אחר סימנים כלל, וכפי שכותב ה'ישרי לב' בתשובתו (שם): "מאחר שהעיקר בדברים אלו, הוא חזקת הכשרות, וכל האתרוגים מערי מערב הפנימי כבר הוחזקו בחזקת מעליא דהם כשרים בלתי חשש הרכבה".
הג"ר דוד בן-שמעון זצוק"ל שהעיד על יחוס אתרוגי מרוקו, כותב בתשובתו לרבי יחייא מזרחי זצוק"ל מעיר 'נא-אמון' שבמצרים ['אלכסנדריה' בשמה כיום], שאין להשגיח בסימנים כאשר האתרוגים באים ממקומות המוחזקים בכשרות: "הדבר מפורש מכל האמור למעלה המקומות המוחזקים אין להשגיח בסימנים הנזכרים כלל אפילו יהיו סימני ההרכבה".
ובסוף תשובתו מוסיף הג"ר דוד בן-שמעון: "ובארצות המערב, העיר המוחזקת לאתרוגים היא עיר תארודאנט, וכמעט כל המערב נשען עליהם, ולא שמעתי וראיתי לבודקן כלל ע"י סי' הנז' אלא כיון דאיתחזק – איתחזק".
לרוב ענוותנותו לא רצה הג"ר דוד בן-שמעון זצ"ל להכריע ולהחליט הלכה למעשה אלא אם כן יסכים עמו הראשון לציון דאז – הגאון רבי חיים ניסים אבועלפיא זצ"ל, ושלח אליו את תשובתו בכדי לקבל הסכמתו על הכרעתו[1].
כאשר הגיע הפסק לידי הראשון לציון, הסכים לדעתו של הרב צוף דב"ש [כך כינוהו גדולי הדור], ולאחר שמרעיף עליו שבחים הוא כותב: "ועכ"פ הכל הולך אחר הקבלה שקבלנו מאבותינו, והאתרוגים של ארץ הק' אין בהם ספק שהם אתרוגים כשרים, כמו שהוב' דור אחר דור, ופוק חזי מאי עמא דבר. ובמקום שמסתפקים אנחנו באיזה מקום שמרכיבים אנחנו נוהגים בהם איסור, ואין אנו סומכים על הסימנים שהביאו איזה מחברים, וכמו שכתב הרב המשיב דב"ש נ"י מצאתי אכול דייך, וכבר האריך כיד ה' הטובה עליו, ע"כ".
כללו של דבר הוא, שסימנים שאנו דנים אודותם בכל התורה, הרי הם באים לברר דבר שנפל בו ספק, כגון להתיר עגונה על ידי סימנים שנמצאו בבעלה, או להחזיר מציאה על ידי סימנים שישנם באבידה, בכל כהאי גונא קיים ספק לפנינו, האם זהו הבעל, והאם האבידה שייכת לאדם זה, וספק זה מתברר על ידי סימנים, אך כאשר לא נולד ספק לפנינו, שוב אין שום משמעות לסימנים כלל וכלל.
גדולה מזו אנו מוצאים בדברי החזון איש זצ"ל, שכתב אודות אחד מזני האתרוגים המיוחסים אל המהרי"ל דיסקין זצ"ל, אשר למרות שיש באותו אתרוג את כל סימניו של האתרוג המורכב, עם כל זאת, כיון שיש לאתרוג זה מסורת איתנה, אין עלינו להתייחס לענין הסימנים כלל. וכפי שמובא בספר 'מסורת האתרוג' (עמ' רכ"ה): ור' דוד פרנקל ז"ל סיפר, שפעם אמר החזו"א על אתרוגי ברוורמן – על האמהות[2] – שהיו מיוחסים אחר המהרי"ל דיסקין זצללה"ה: 'אלע סימנים פון א מורכב האט ער, אבער פארט דארף מען בענטשן אויף עם, ווייל ער האט א מסורת פון רבי יהושע לייב" [=את כל הסימנים של האתרוג המורכב יש לו, אבל למרות זאת צריך לברך עליו, מאחר ויש לו מסורת מהמהרי"ל].
יסוד זה – לסמוך על המסורת והחזקה, מפורש גם בספריהם של גאוני אשכנז, שכאשר המסורת ברורה וחזקה אין עלינו לבדוק אחר הסימנים. להלן נבאר את הדברים, כפי שעולה מדברי גדולי האחרונים.
החתם סופר זצ"ל כותב (או"ח סי' רז) שאתרוג זקוק למסורת: "כבר כתבתי בתשובה אחרת[3] כי כל אלו הסימנים לאו דאורייתא, ולא נזכרו בש"ס ובשום מקום, ומן הדין דינו של אתרוג כדין עוף טהור נאכל במסורת (חולין ס"ג ע"ב), על כן אותן הבאים מיעניווע שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינות אשכנז שיוצאים ידי חובתם באתרוגים הבאים מיעניווע, הן הנה הכשרים ואין צריך לשום סימן"[4].
[1]. "זה כתבתי בעטי"ו של נח"ץ אגב טרדאי שלא באתי לכלל ישוב עד הנה, וכל זה תלוי ועומד בהסכמת מר"ן מלכ"א משיח"א עט"ר וצ"ת ראשון לציון חיים עד העולם אכי"ר".
[2]. בהערה שם מבאר את משמעות הכינוי: 'האמהות'. הכוונה בזה לשתילים מקוריים שגדלו במשך השנים אצל אנשים נאמנים שאינם מרכיבים כלל, גם לא עם זני אתרוג אחרים, לאפוקי אתרוגים שהיו נקראים אתרוגי ברוורמן, שנתגדלו בפרדסים שונים שהחזו"א לא רצה להסתמך עליהם, וכנ"ל.
[3]. כוונתו לתשובתו אל השואל הג"ר ברוך פרנקל מקאליב זצ"ל, שהודפסה רק בשנת תשל"ג (קובץ תשובות חתם סופר כה) וז"ל: אודות האתרוגים, הנה כל הסימנים אינם סימנים דאורייתא, ואפי' מדרבנן אינם, אלא שהמציאו האחרונים לפי הגדלים במדינתם. ואין לנו שום סימן מובהק להבחין בין מורכב לכשר, אלא הסימנים המה להבחין בין הגדלים במדינה פלונית ובין הגדלים במדינה אחרת. והנה כל דבר שאין לו סימן דאורייתא נאכל במסורת, כמו שאמרו חכמינו ז"ל פרק אלו טריפות (חולין סג ע"ב) גבי עופות. ע"כ הבאים ממדינת יענבע נקראים יעניוועסיר, שמסורת ביד אנשי אשכנז מימי חכמי הצרפתים ור"ת וסייעתו שלא בא לידם אלא מאותה מדינה, הם מוחזקים במסורת, וזה משנת תקמ"ה בא תחילה למדינתנו מארץ קארפו, והיה רעש עליהם בעולם עד שלבסוף החזיקו אנשי המדינה וזה כמו י' שנים מביאים גם מארץ קורסקי. ואי ניזול בתר סימנים – של קורסגאנער טובים יותר ומבוררים יותר משל קארפי"ר. אך כתבתי שאין לסמוך על סימנים לא להימין ולא להשמאיל, אך הלא ע"א נאמן באיסורים (שם י ע"ב) והחכם שם נותן כתב עדות וחותם בחתימת ידו על ההכשר כו', עכ"ל.
[4]. ע"ע בדברי הנפש חיה (סי' ב) אודות אתרוגי ארץ ישראל: "ועתה נדבר מאתרוגי ארץ ישראל, כיון שהוא במסורת כשר ומעידין עליהם גדולי ישראל שהמה כשרים ע"פ הלין בוודאי אין להשגיח על שום סימן אף אם מנגד".
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות