אתרוג

יש ו' דברים עיקריים:
א. צורתו
ב. שלמותו
ג. צבעו
ד. נקיותו
ה. לחותו
ו. שיעורו

צורתו:

עגול ככדור – פסול
ככדור ובראשו מתחדד אפי' ע"י פיטם – כשר.
הגר"ע אויערבאך: בפיטם לבד עדיין הוי ככדור וצריך שיהא שיפוע לקראת הפיטם או שהפיטם
יראה כהמשך האתרוג ובצבע האתרוג.
כקדירה )היינו שראשו שטוח( – כשר ובעטרת זקנים גרס בתוס' שפסול וע"כ יש
הידור בשאינו כן .
ראוי להדר שתהיה לו צורה נאה דאף ביש בו דיני הדר ראוי לקיים זה קלי ואנווהו
וגדר הנוי הוא לפי דעת בנ"א ובתפארת ישראל כתב שהצורה המהודרת שיהא עשוי כמגדל
שמשתפע ומתחדד לעבר ראשו ושיש בו בליטות ושמקום עוקצו )היינו החלק שמחובר בו
לעץ( יהא שקוע )ולכאו' משום דזהו צורת אתרוג(.
מ' הגרש"ז אויערבאך אמר שעדיף אתרוג עם גידול נאה על אף שיש בו כתם אחד, מאתרוג
נקי לגמרי אך אין צורתו נאה, וטעם הדבר שהמראה אינו נאה במקום אחד וגידול שאינו
נאה זהו בכל האתרוג.
עקום שראשו אינו כנגד עוקצו כשר וכשאינו עקום הרבה הוא אף מהודר ובתפא"י
כתב להדר בישר.

שלמותו:

ד' אופנים: ניקב, נקלף, חסר, חסר והוגלד
יש לדון בחסר בד' מקומות: בגוף האתרוג, בקליפה, בפיטם ובעוקץ.
נחסר מבשרו הלבן פסול. פסול חסר הוא רק ביום הראשון ובשאר ימים כשר )ויו"ט
שני כיום הראשון(, אך פסולי הדר המחבר מכשיר בשאר ימים והרמ"א פוסל, ועפי"ז חסר
בחוטמו לפמ"ג והחזו"א בדעת הר"ן שהוי גם פסול הדר אין להכשיר בשאר ימים אמנם
המ"ב פסק דכשר. בכור"י: עכ"פ יש הידור מצוה בשלם.
הגר"ע אויערבאך: לפי"ז בשנים שיום א' דסוכות חל בשבת יכולים לקנות ולהקל בכל פסולי חסר
ובפרט בספק חסר )לא לבני חו"ל(.
נחסר מקליפתו הירוקה פסול, והחזו"א מכשיר כל שנשתייר כסלע. ואם הקילוף היה
להוריד מראה פסול כדרך שרגילים סוחרים לעשות לכתחילה יחמיר כל ז'.
ופעמים יש צריבה הגורמת לחסר ונראית כנקודה שחורה שוקעת.
נחסר מהגלד הדק שעל הקליפה הירוקה כל שנשתייר כסלע כשר.
הגר"ע אויערבאך: איננו יודעים מהו הגלד הדק וע"כ כל שנחסר משהו יש לחוש שנחסר מבשרו והוי
חסר, והגר"י אברמסקי היה אומר שרק באתרוג תימני ניכר הגלד.
נקלף בחוטמו בגלד הדק ונשאר מראה אתרוג כשר יש שכתבו בדעת הר"ן שפסול.
ובנשתנה מראהו לכתחילה יש לפסול.
נחסר בעודו באילן )ע"י קוץ שדקר האתרוג או ע"י חרק( אם הגליד כשר ונראה
כבלעטיל.
ויש להקפיד לעיין אם הגליד כולו כי מצוי מאד שההגלדה אינה שלמה בין בצידיה בין
באמצע. )הגלד הוא בצבע קרם, וצבע לבן אי"ז הגלדה אלא השתנות האתרוג כשנחסר
אחר לקיטתו(.
נראה שלם ובזכוכית מגדלת נראה חסר כשר דלא הוזהרנו על דבר שאינו נראה
לעין, אמנם אם למראה עין יש חשש חסר יש מקום לבררו בזכוכית ויש שנקטו זאת לספק
חסר.
הגר"ע אויערבאך: כל שרואים בזכוכית מגדלת חסר יש להחמיר אף אם אין ניכר כלל בלא הזכוכית
דיש לחוש שראייתנו חלשה.
ספק חסר כשר ולרש"י והרא"ש תוס' והרמב"ם י"ל דפסול וע"כ יש להדר לא ללקחו.
ובספק חסר מחמת קוץ יש שנקטו לסימן שאם הנקב עגול לא מסתבר שנחסר ובאם הוא
כפס ארוך חוששים שנחסר.

ספק חסר בב' או ג' מקומות אם כשנקיף כולם בחוט אחד יהיו רוב האתרוג או שאחד
מהם בשיפועו יש לפסול, חזו"א.
ספק חסר בחוטם אם זהו בחודו פסול ובכל שיפועו יש להקל, חזו"א.
הגר"ע אויערבאך: לדידן שמחמירים כמ"ב שחוטמו הוא אף בשיפועו יש להחמיר גם בשיפוע בספק
חסר.
יצא מיץ כגון ע"י מכה כשר ואינו חסר, )אך כדאי לרחצו מיד כדי שלא ישתנה צבעו(.
כשיש במקום הפיטם נקב טבעי אם מגיע עד חדרי הזרע פסול, בספק כשר ובאינו
מגיע מהודר. והדרך לבדוק הוא להכניס חוט קשיח ולראות כשמוציאים אותו אם ארכו עד
מקום שמתרחב האתרוג.
ניטלה פיטמתו כשהאתרוג בתחילת גדילתו כשר ומהודר ומ"מ ס"ל להגרי"ש
אלישיב שיש להדר בפיטם שאז וודאי לא נפל בגדלותו, וסימן לדבר שנפל בתחילת גידולו
שיש גומא במקום הפיטם או חריץ סביב מקום הפיטם. )בפיטם שנפל והדד גבוה מעט, אין
ראיה באיזה שלב נפל הפיטם(.
הגר"ע אויערבאך: בסימנים אלו של הפיטם ובשאר עניינים התלויים במראה אתרוג מי שאינו רגיל
בזה לא יסמוך על עצמו דזה צריך התלמדות ושימוש אלא ילך אצל חכם ומומחה.
ניטלה פיטמתו בגמר גידולו בעודו על העץ כשר )חזו"א( ויש מחמירים )הגרי"ש(,
ואם יש עליו גלד בצבע קרם סימן שנפל בעודו בעץ ומראה שחור או לבן דק או ירוק עפ"י
רוב זהו סימן שניטל הפיטם אחר קטיפתו.
ניטלה פיטמתו אחר שנקטף ונעשה שם גומא פסול דהוי חסר, ולכתחילה אין
לקחתו כל ז' מ"ב בשם מ"א דהוי משום הדר. ואם הפיטם כבר נתייבש לגמרי ועמד ליפול
בעודו באילן נהגו להתיר, וכן הוא בשם החזו“א, ובספק מתי נפל יש להכשיר.
ניטלה פיטמתו אחר שנקטף ושווה לגובה האתרוג )דהיינו שאין שם גומא אך גם
לא בולט( מחלוקת, ויש להחמיר.
ניטלה פיטמתו אחר שנקטף ועדיין בולט מהאתרוג כשר ויש להדר באחר.
דצורת הפיטם כך הוא שיש כמין מקל היוצא מראש האתרוג והוא קרוי דד ועליו יש כמין
עיגול ופרח הקרוי שושנתא. ובכף החיים כתב דבפיטם שלנו שהוי בצבע האתרוג וכהמשך
הפרי כל חסר פסול, וכן נקט הגרש"ז, אך הגרי"ש לא הכריע. ובשאר ימים יש להכשיר.
הגר"ע אויערבאך: אף שניטל הפיטם פסול משום הדר, אם נחמיר בפיטם שלנו כשגבוה מהאתרוג זה
רק משום חסר וכשר בשאר הימים.
ניטלה השושנתא כשר וביש לו אחר רק אם שווה בהידורו יש ליקח השני.

ניטל עוקצו )החלק שבו מחובר לעץ(, אם כל הגומא עדיין מכוסה בעוקץ כשר.
ניטל עוקצו עד הגומא אפי' במקצתו פסול.
צבעו
ירוק ככרתי )ירוק כהה( בכולו פסול
ירוק ככרתי והתחיל להצהיב כשר דזה סימן שכבר נגמר הפרי והב"ח ס"ל דפסול
משום שאינו הדר.
ירוק כהה הנוטה לשחור פסול
ירוק בהיר או ירוק הנוטה מעט לצהוב כשר לכתחילה
המהודר הוא שצבעו כשעוה וכזהב וכן צהוב
כשהבשיל ביותר אינו מהודר וגם אינו כדאי כיון שקרוב להתרקב.

נקיותו:

יש לדון במנומר בג‘ דברים: מקום הנימור, מס‘ הכתמים, וסוג הנימור.
כתב הפמ"ג אשרי מי שיוכל ליקח אתרוג נאה הדר ונקי מכל.
ודיני כשרותו מצד נקיותו תלוי במקומות באתרוג לפי המקומות דלהלן
בחוטם והפיטם, בגוף האתרוג – ברובו ומיעוטו, במושב האתרוג, בעוקצו.
בחוטמו הוא ממקום שמתחיל עיקר שיפועו וחידודו כלפי הפיטם והוא בדר"כ
משליש העליון. ויש מחמירים רק בעיקר חידודו בראש האתרוג ובמ"ב כתב שודאי
שחוטמו מתחיל אחר רוב האתרוג. ואף הפיטם עצמו שיוצא מהאתרוג עד העגול שבראשו
)ולא עד בכלל( בכלל חוטמו.
הגר"ע אויערבאך: ויש מקום להדר אף כשיטת רש"י שחוטמו היינו המקום הרחב ביותר באתרוג
שממנו מתחיל להשתפע. )יש שנקטו בדעת רש"י שממקום שרחב בו ביותר עד הפיטם הכל בכלל
חוטם(.

ובאשל אברהם מסתפק באתרוג שיותר צר באמצע )גארטעל( וא"כ יש לו ב' שיפועים כלפי
חוטמו אם שניהם חשיבי חוטם.
בחוטמו של אתרוג הקפידו יותר על הידורו שאדם נותן עיניו בו וע"כ כל
מראה פסול )כשחור או לבן( פוסל בחוטמו. וכן אם יש בו מראה יבש כל שהוא
פוסל )ומצוי שהפיטם מתייבש בקצה, וכשרק חום בדד זהו כמוש ואינו יבש. אך יש להזהר
ולהתבונן שפעמים זה תחילת ריקבון( וכן בבלעטל הגבוה מההאתרוג. ויש מקום להדר
כפמ"ג בשם הר"ן שנקב מקוץ אף שהוגלד וכן בנקלף ובירוק בחוטמו יש צד לפסלו.
נקודה חומה בחוטמו אינה פוסלת, ובחום כהה יש להחמיר.
הגר"ע אויערבאך: בחום כהה דעת הגרש"ז אויערבאך נוטה להקל וע"כ בשעת הצורך אפש' להקל
בזה.
יש לעיין במנומר בחוטמו במיעוטו במראה כשר )כחום(
הגר"ע אויערבאך: אי"צ לחוש לזה.
מצוי שיש מראה שקוע באתרוג מחמת חרק שמצץ מהאתרוג, אם נעשה חום יש לדון
במנומר ואם נשאר מראה אתרוג כשר ואין לחוש שחסר.
מראה הפוסל הוא דוקא כשניכר כשמחזיקים האתרוג במרחק מהעין כ-30
ס"מ ובראיה רגילה )בלא התבוננות ועיון( ובחזו"א כתב שאף אם נראה מקרוב,
בראיה רגילה )בלא עיון(פוסל.
הגר"ע אויערבך: אפי' נקודות שחורות אם אינם ניכרים כנ"ל הרי הם כמאן דליתא וא"צ להדר בזה.
יש ד' סוגי מראה מנומר באתרוג. מנומר – במראה פסול, במראה כשר,
במראה אתרוג, בבלעטלאך.
יש לדון במנומר במס‘ הכתמים: כתם אחד, שניים, שלושה, ארבעה.
א. מנומר בב' וג' מקומות במקום אחד כשר, ולבני ספרד במראה פסול, יש
לפסול שלי“א בשו"ע פסול וכן נקט בכף החיים ועוד.
מנומר בב' וג' מקומות אם כשנחבר ביניהם יהיה רוב היקף רוחב האתרוג
פסול. ולחזו"א כשר ולשו"ע הרב פסול גם ברוב היקף ארכו.
מנומר בב' וג' מקומות אם נחבר ביניהם ונחשיב גם כל הרווח שביניהם יהיה
רוב האתרוג, פסול לכו"ע. ופסול מנומר הוא משום הדר.

מנומר בב' וג' מקומות שנראה לעיניים שאם נחברם יהיה על פני מחצית
האתרוג פסול. וסימן לדבר שמכל צד שנחזיק האתרוג נראה אחד מהמראות.
מנומר בד' מקומות בצד אחד נקטינן להכשירו אף במראה פסול לבני אשכנז.
בבית מאיר הסתפק בזה והביאוה"ל כתב שמיום ראשון ואילך יש להקל אך למעשה מורים
להכשיר, ובמראה כשר ודאי יש להתיר.
הגר"ע אויערבאך: לא חוששים בד' מראות במיעוטו לספקו של הבית מאיר.
כל הדינים האלו הם במנומר במראה פסול, דהיינו שחור או לבן, וחום כהה
מחשיבים כשחור, וכעין לבן מחמת שהשמש לא הגיעה לאותו מקום לא נחשב ללבן,
וכן כל מראות הדומים ללבן כעין קרם בהיר וכיו"ב אינו בכלל לבן, ולבן שנמצא ע"ג האתרוג
מחמת כנימה שהיתה שם אפשר להורידו ואינו פוסל.
מראה שחור פעמים רבות הינו חיצוני שאפש' להסירו ואינו פוסל ואם א"א להסירו שנדבק
באתרוג כשהיה בקטנותו, וכן כשיש כעין צריבה באתרוג יש שהתירו כיון שאי"ז מעצמותו
של אתרוג, ויש שפסלו וכך נהגו. ופעמים ששחור זה חסר שהשחיר.
ולב"ח גם מראה ירוק ככרתי נחשב מראה פסול, אכן כשאינו עומד להצהיב גם למ"ב הוי
מראה פסול. ובאדום ממש, מח'.
הגר"ע אויערבאך: עיין לעיל גבי חום כהה.
ב. מנומר במראות כשרים כגון חום הוי מחלוקת ונקטינן להחמיר. ואם נעשה
מחמת משמוש הידיים לקיום המצוה כתב החת"ס שזהו נויו והדרו וקיי"ל הכי, אמנם מד'
מחצית השקל ומביאו המ"ב משמע דס"ל לפסלו וכן נקט הגרי"ש אלישיב.
ג. מנומר במראה אתרוג כגון אתרוג צהוב שמנומר בירוק בהיר או איפכא
נקטינן להכשיר כגר"א, והביכור"י מחמיר )ונראה דכשנעשה בהדרגה גם לביכור"י כשר(.
ד. מנומר בבלעטלאך והיינו הגלדה בצבע קרם על האתרוג הבאים מחמת מכה שקיבל
כשהם גבוהים מהאתרוג וניכרים במשמוש מחמת גובהם, מחמירים לפוסלם
כדיני מראה פסול. וכשאינם גבוהים כשרים לכתחילה ואף לביכור"י שמחמיר במנומר
במראה אתרוג הכא מכשיר דכך דרכו של אתרוג, והיכול ליקח נקי לגמרי אף מבלעטלאך
ולכה"פ נקי בחוטמו ודאי הידור הוא.
ויש להזהר בבלעטלאך אם אין בצידיהם נקב שלא נגלד שמצוי להיות כן.
ובשם הגרי"ש אלישיב דעדיף בלעטל בחוטמו ממראה פסול שלא בחוטמו.
שינוי מראה ומנומר על בלעטיל צ"ע דהפמ"ג דן להתיר מראה פסול על אבעבוע ויש

לדון אי דבריו שם שייכים בבלעטיל. ופעמים ששחור ע"ג בלעטל הוא נקב שנסתם.
הגר"ע אויערבאך: יש לפסול מראה פסול שע"ג הבלעטיל באופנים שפוסל בגוף האתרוג.
מנומר במקום מושב האתרוג דהיינו מקום שכשנעמיד האתרוג לא נוכל לראותו,
מסתפק באשל אברהם להתירו כיון שלא שולטת בו העין ואי"ז חסרון בהדר, והרבה מורים
בזה שכשר.
מנומר בעוקצו או על העיגול שבראש הפיטם אינו פוסל כלל )דהוי כעץ(.

לחותו:

יבש בכולו או ברובו פסול משום הדר.
יבש במקצתו למ"א פסול ויש חולקים דכשר.
יבש בחוטמו פסול
יבש בב' או ג' מקומות פסול כמנומר )עיין בשעה"צ(.
כמוש כשר

שיעורו:

כביצה ופחות מכאן פסול אך ראוי שלא יהא השיעור מצומצם, ויש הידור בגדול וכן
בשאר ד' מינים. ואין העוקץ והפיטם נכללים בשיעור.
והנה אף שעיקר שיעור כביצה הוא כ-60סמ"ק שהוא המשקל לבערך 55 גרם, מ"מ חיישינן
לצל"ח שנתקטנו הביצים ויש ליקח כשיעור ב' ביצים והיינו לחזו"א 100 סמ"ק, שהוא
בצמצום כמשקל 90 גרם וברווח 100 גרם, והרוצה למדוד השיעור יקח כלי מלא מים ויסמן
הגובה ויוציא 100 סמ"ק מים ויכניס האתרוג אם יגיע לגובה הקו יש לו את השיעור.
היה כביצה ונצטמק, למ"ב פסול שאינו הדר והחזו"א מכשירו.