סגירתו בעלים לשדרה, ובעלים עצמם: ברובם, ובעלה האמצעי. המובחר הוא שיהיו עליו שוכבים זה על זה, הגר"ע אויערבאך: ואם פתוחים מעט אך כשמניח הלולב שוכבים זע"ז הוי בכלל מובחר. נפרדו עליו היינו שהעלים נוטים לצדדים ואפש' לאוגדם כשר. לט"ז הוי לכתחילה ולמאמ"ר וביכור"י ועוד אי"ז מן המובחר. נפרדו עליו ונתקשו העלים עד שא"א לאוגדם פסול. נחלק כל העלה האמצעי המורכב מב' עלים דבוקים והוא הקרוי תיומת לרמ"א, וכשנחלקו זמ"ז למחבר כשר ולרמ"א פסול. ובשאר ימים כשר, מג"א הביאו המ"ב אך ברע"א כתב להחמיר, והמהרש"ם התיר משום ס"ס. וכשיש ב' עלים אמצעיים ונחלק אחד מהם ג"כ פסול לרמ"א, ובחזו"א מכשיר. כשיש ב' עלים אמצעיים ונפרדו שניהם זמ"ז כשר אך מובא בשם הגאונים לפסול, וע"כ יש הידור שלא יהיו ב' תיומות החלוקות זמ"ז. נחלק רובו יש לפסול (לרמ"א, כ"כ המ"ב בשם הגר"א). ובשאר הימים כשר. נחלק במקצתו כשר, לגר"א הוי לכתחילה ולט"ז יש להחמיר בנחלק טפח. ולחיי אדם יש להחמיר אף בנחלק כל שהוא, הגרש“ז אמר שאם אי“ז ניכר רק בעיון אי“ז משהו שיש להחמיר בו. והרבה נקטו כיון דפסולו משום שעומד להפתח יותר א"כ בנחלק מקצתו והדביקו יהא לכתחילה, והגרי“ש חולק. נחלק במקצתו סמוך לשדרה ולמעלה סגור כשר בכור"י. נחלק עלה האמצעי באופן שקצה העלה האחד נוטה הצידה מחבירו (וזהו כהימנק) לרמ"א פסול. ויש מקילים כשהנטיה היא מועטת ביותר, ואם כשמקרבם בידו מתחברים כשר (מהרש"ם) ויש מחמירים עיין ביאה"ל בשם לבושי שרד. ולמחבר בפשטות דבריו נראה להתיר אמנם בביאוה"ל כתב דגם למחבר צ"ע. ובשאר ימים המ"א בשם רבינו ירוחם הכשירו אך לשאר הראשונים הוי משום הדר. רע"א. ולמ"א צריך שגם העלים שע"י התיומת לא יראו כשנים. הגר"ע אויערבאך: פעמים שהעלה עצמו ישר אך קצה חודו נוטה בצידו ויש להדר בזה. בב' תיומות ואחד מהם נחלק כהימנק פסול כצ"ל עפ"י הביכור"י. לולב עם קורא (והיינו שראש הלולב מכוסה בקליפה דקה של סיב חום) לנוהגים כמחבר הוי מן המובחר ולרמ"א יש שנקטו שאפי' שאפש' שנפתח ונסדק באמצעיתו כיון שיש קורא באמצע ואין ניכר הרווח אי"ז בכלל נחלק ונסדק. וי"א שא"צ לחשוש שיש נחלק ונסדק, המאמ"ר. אמנם רבים החמירו לא לקחתו שחששו שמא נחלק ונסדק, והלוקחו יסיר הקורא מעלים הצדדיים כדי לנענעו אך בעלים האמצעיים ישאירנו.
יבש רובו או שדרו (היינו הענף שהוא קשה) או עלה אמצעי פסול, ולכתחילה יש לפסול משכלה מראה ירקות שבו (יש לולבים שצבעם צהוב ואי"ז יבש ופעמים אף לבן וניכר במשמוש שאינו יבש).
יבש במקצת עליו כשר. יבש העלה האמצעי בראשו. הגר"א בשם הרשב"א שפסול ואף שברוב הפוסקים לא כתבו כן, כתב בחיים וברכה שנכון לחוש לזה, והחזו"א לא חש. ובנעשה קצה ראשו של
הלולב כהה מחמת השמש אי"ז נחשב ליבש והוי לכתחילה חזו"א, ויש המחמירים. יבש העלה האמצעי במקצתו (לא בראשו) נראה שכשר. יבשה השדרה במקצתה אם לא נשאר כדי שיעור לולב שאינו יבש כתב בשעה"צ להחמיר. ואם נתיבש רק מבחוץ נקט הגרש"ז שכשר. הגר"ע אויערבאך: כשיש בו עלים מעופשים אינו הדר ואינו ראוי.
בנקטם ברוב: העלים, העלים העליונים, ג' אמצעים, בב' תיומת, בתיומת אחת, ובעלה אחד מהתיומת. נקטמו רוב העלים כשר ובלבד שהעלים שבראש הלולב יהיו שלמים. נקטמו רוב העלים העליונים (דהיינו שראשם גבוה מתחילת עלה אמצעי) למחבר עפ"י הלבוש פסול, לרא"ש אפי' כשנקטמו בכל שהוא ולר"ן דווקא כשנקטם רוב העלה. נקטמו רוב ג' העלים האמצעים (היינו שני עלים) כשר ולפמ"ג יש להחמיר. נקטם עלה האמצעי אף במקצת פסול לרמ"א, וכיון שפסולו משום הדר א"כ אם אין ניכר בראיה רגילה יש להכשיר, כדכתב המבי"ט גבי אתרוג וכדחזינן ברע"א שאף בדין הדר בלולב י"ל כן, אמנם בפמ"ג וביכור"י כתבו דיש לעיין טובא. (אולי משום שבשעת הקטימה היה ניכר, או דחלוק דין הדר של מראה להדר של חיסרון, שעצם זה שיש חיסרון אינו הדר, ולא משום שרואים(. וכן נקט הגרי"ש אלישיב שאף אם נקטם במשהו ואין נכרת הקטימה יש להחמיר.
נקטם עלה האמצעי בחציו (היינו שנקטם רק אחד מב' העלים הדבוקים יחד), החמיר בכף החיים ובבכור"י הביא להכשיר. נקטם תיומת אחת כשיש ב' תיומות כתב המ"ב דאפשר שיש להקל. נקטם הקוץ שבראש התיומת והעלה עצמו נשאר שלם כשר. ויש מיני לולב שהקוץ הוא חלק אחד עם העלה, ויש לחשוש היכן מתחיל העלה ששם הוי נקטם. כשקבל ראש התיומת מכה ונשבר קשיותו אך נשאר מחובר ברובו כשר. עיין מ"ב ס"ק ד'. כשיש חסרון בשדרתו אם אינו בראש השדרה כשר אך מהודר כשאינו כן. כשהעלה האמצעי יחידי ואינו כפול פסול. בכור"י בשאר ימים כשר. כשעלה אחד מהשניים הדבוקים יחד אינו חופה את רוב חברו פסול. ואם גבוה כחבירו רק שלא חופה רוב רחבו הגרש"ז הכשיר. כשעלה אחד מהשניים הדבוקים יחד גבוה באופן ניכר מחבירו, לשו"ע הרב אין לחוש. ולד' הגרי"ש אלישיב אין לקחתו. ואף בשאר הימים נקט דכיון שמצוים הרבה לולבים יש להחמיר. אם העלה האמצעי נמוך מהעלים שבצידיו כשר לכתחילה.
כששדרתו של הלולב כפופה כאגמון וכמגל (היינו שנוטה עד שראשו כלפי מטה) פסול ואם כפופה לצד השדרה כשר. כששדרתו של לולב כפופה מעט כשר, השע"ת בשם גט מקושר דלכתחילה יש להזהר שלא יהא עקום כלל. כשהעלה האמצעי כפוף ומקופל בראשו כשר לרא"ש הוי לכתחילה, אך הב"ח כתב דאין לצאת בו. כשהעלה האמצעי כפוף מעט אך אינו נוטה למטה, נהגו דכשר לכו"ע. אך בשם הגרי"ש אלישיב דיש לחוש לכפוף. רוב עלים שבראשו כפופים בראשם מח' ולכתחילה אין לקחתו. עלה אמצעי או רוב עלים שבראשו מקופלים הרבה (ולא רק בקצה ראשו) פסול. לולב שיש בעלהו האמצעי כיווץ (היינו שיש קיפול לצד אחד וחוזר ומתקפל לצד השני כצורת שלשלת) יש מכשירים (ארחות רבינו ובשם הגרי"ש) ויש פוסלים.
שיהא השידרה (לא כולל העלים העליונים) לפחות ד' טפחים וזהו לחזו"א 39-40 ס"מ (ולגר"ח נאה -32 ס"מ). וצריך שהשדרה תהא מכוסה בעלים ד' טפחים מב' צדדים, ואם רק רוב הד"ט מכוסה בעלים נשאר הביאוה"ל בצ"ע. אם ההדסים והערבות יותר מג"ט, כשאוגדם צריך שיהא השדרה של הלולב ארוך טפח יותר מהם.
כל הזכויות שמורות ל"בענעדיקט אתרוגים" אין להעתיק או לשכפל כל תוכן וחומר מאתר זה.
אפיון ובניה: KAMINER DIGITAL | עיצוב: Eti Bercovitch | הצהרת נגישות